על שינוי במדיניות האישפוז הפסיכיאטרי

אני מאמינה שכדי ליצור שינוי במערכת, צריך להיות חלק מהמערכת. להעביר ביקורת מהצד זה לא יעיל. כל כך הרבה כתבות עשו בתקשורת על הפצעים של אשפוזים כפויים, על הטראומות שזה יוצר, כל כך הרבה אנשים כתבו ספרים ופרסמו מאמרים על החוויה הלא טובה שזה השאיר בתוכם, אבל המצב נשאר פחות או יותר אותו דבר. אני חושבת שצריך להיות שם, במחלקה הסגורה, יותר אור. יותר אמונה. יותר תקווה. יותר אנושיות. יותר רוחניות. צריך להתנדב ולהביא לחולים הופעות, וחוגי צילום והעשרה. צריך לנסות לשפר מעט את התפריט. צריך ליצור קשר עם אנשי רוח שיבואו ויעודדו חולים, יעשו להם חוגי יצירה, יחזירו להם את כוח הרצון והדימוי העצמי והכבוד צריך לאהוב ולחבק ולתמוך בכל חולה שמגיע, ולא להשאיר את העבודה של השינוי לרופאים הפסיכיאטריים. כי זה לא שאלה של אישפוז כפוי כן או לא. זה שאלה באיזה מצבים, איך עושים את זה הכי נכון, ואיך לא הופכים את האישפוז לעונש, אחרי הכל, למרות המצב הנפשי הקשה בו אנשים מוכנסים לבתי החולים. כי הרי אם האשפוז היה באמת חיובי, באמת בונה כוחות, באמת תומך, אם אנשים היו יוצאים בסופו של דבר מחווית האישפוז כמשהו שבנה אותם, למרות הקושי, היינו שומעים הרבה פחות תלונות. ואז בית החולים יכול היה להיות פשוט בית הבראה. מקום בו נותנים לנפש מרגוע. מקום בו נותנים לחולים פסק זמן מהחיים הכלכך לוחצים ומאפשרים להם לצבור כוח, לקבל תמיכה, ליצור מתוך הכאב שלהם, ולהתחזק זה עם זה. ומתוך האשפוז היו יוצאים צוותי עבודה של החולים למען החולים. היו משלבים את המשתקמים בתמיכה הדדית. כמו בפורום הזה. היו מאפשרים להם לבחור איך הם מוכנים לתרום לחברה. במקום שחולי נפש יהיו נטל על החברה, הם יכולים להפוך להיות מוביליה בכל מיני תחומים. להקים קבוצות לתמיכה עצמית נוספות כמו אלו שפועלות באנוש, קבוצות יצירה, קבוצות כתיבה שירה תיאטרון וכד'. האשפוז צריך לדעתי לשים את תהליכי היצירה במרכז. גם כשאדם בדיכאון אפשר לתת לו כלים יצירתיים לבטא את הריקנות, את הפצע, את הכאב. אומנים גדולים יוצרים מתוך דיכאון. צריך להפגיש אומנים עם חולים. ההבדל הוא רק סמנטי. להפגיש את החוויה הפסיכוטית עם החוויה היצירתית. למצוא גשר מחבר, גשר לבריאות, גדר להבנה של החוויה. זה הרי מרתק, ואין לנו איפה לעשות את זה אלא איש עם רעהו. תארו לכם כמה יפה זה יכול היה להיות אם היינו עושים את המפגשים הללו בתוך המחלקות... מתוך הכאב הגדול צומח אור גדול. וגם הייתי מכוונת אנשים שמתאימים לכך ללמוד מקצועות טיפוליים, הקשורים אליהם ומתאימים להם... לא חייבים פסיכולוגיה או פסיכיאטריה, אפשר גם טיפול בעזרת בעלי חיים ואומנות ודרמה וכד'. המטפלים הכי טובים בעיני הם אלו שחוו כאב רב בחייהם. ועל מודל המרפא הפצוע אפשר לדבר איתי שעות כי אני מאד מאמינה בזה. הייתי עושה קורסים בבתי החולים. קורסים בפסיכולוגיה, בפסיכיאטריה ובתיוג....אם כבר, אז שנדע איך קוראים לבעיות שלנו, לא? ואז הייתי עושה גם קצת קורסים בחשיבה חיובית, במיוחד לצוות... ואולי גם תוכנית רדיו, בה ניתן יהיה להשמיע קולות של אנשים חולים בנושאים שונים הקשורים למדינה ולחברה... לשמוע את קול המשוגע שהוא בעצם ממש לא משוגע... ובשביל שינוי כזה צריך אנשי מקצוע טובים ואיכפתיים, וגם חולים משתקמים שמוכנים לבוא ולתת יד. באנוש יש מודל כזה של שיקום ומעורבות של חולים בתהליך ההחלמה שלהם. רפורמה מיטיבה בבריאות הנפש תכניס את אנוש, במהותו וברוחו, גם למחלקה הסגורה. ואז לא צריך יהיה לקשור אף אחד. כי אנשים ישמחו לקבל את כל הצ'ופרים הללו מהחברה... ומגיע להם, מגיע לחולים את היחס הכי טוב בבתי החולים. מעין אפלייה מתקנת... מה דעתכם? יום טוב תמי.

היי תמימי. אני מסכימה עם כל מה שכתבת. גם אני "מטפלת פצועה". את גורמת לי להיזכר בחוויות קשות ולחשוב איך אני יכולה לשנות את המציאות העגומה. תודה.

תמי יקרה מאד את מקסימה וחושבת ובעלת לב רחב. לא מניחה לרגע לעניין הכואב של התפיסה הפסיכיאטרית המוגבלת. רוצה להאיר את המחלקות הסגורות (רק השם מעביר בי צמרמורת). הלואי וחזונך יתגשם. אינני מכירה מחלקות סגורות, אני ניזונה מדברייך וממה שמיכאל כותב. אולי זה לא מספיק בכדי להבין, אך אותך אני כבר מכירה ואת גישתך אני אוהדת. רציתי לומר שהדיון על התיוגים היה מעניין ומעורר למחשבה. אני רוצה להאמין שתקום פסיכיאטריה חדשה לעולם, אולי אלטרנטיבית כפי שאת חולמת. מיזוג כזה של מזרח ומערב, מתן עזרה רפואית מתוך גישה פתוחה שמניחה לגמרי בצד את התיוג ומתבוננת באדם בסבלו וכוחותיו, גישה המשלבת גוף ונפש ויונקת מתורות המזרח החכמות. הדיונים האלה הופכים את הפורום למעניין ונוגע. אומץ ליבך לומר את הדברים ללא משוא פנים- ראוי להערכה. וגם לך, הידש שמאפשר דיונים כאלה גם אם אתה הוא זה שלעיתים עומד מול הכאב והתסכול שעולים אצל האנשים. הייתי שמחה לו היית עונה לשאלתו של מיכאל בנוגע לאישפוז כפוי, ולא מחזיר בשאלה "מה עדיף" הפסיכיאטרים הכופים או בית המשפט.... בשורה התחתונה רוצה להודות על המקום החשוב הזה ועל התרומה של תמי, מיכאל, גלית נועה, יעל ועוד רבים כאן בפורום.