למיכאל / תמימי

היי מיכאל כתבת באחת ההודעות למטה שאתה מרגיש הקלה מאז שעזבת את הטיפול הפסיכולוגי. אתה יכול לפרט קצת יותר ? האם הרגשת שהטיפול לא עזר לך בשום דבר? אני מסכימה שטיפול לא עוזר לכולם, אבל אם הטיפול טוב, נשמע שהוא אמור להקל, או לעזור באופן מסויים . אני הייתי בטיפול שנתיים, הפסקתי לפני כשבוע מסיבה כלכלית וגם מכיון שהטיפול הרגיש לי כמו ניסיון לשכנע אותי בדברים לא נכונים ולא מציאותיים. הטיפול כאילו ניסה ליצור איזו אשליה שהדברים אופטימים יותר ויכולים להשתנות והמחשבה שלי (שכנראה מושפעת מהדיכאון שהיה)היא שמעוותת את המציאות האופטימית הזו. היתה לי מטפלת ממש מקסימה. היתה לנו כימיה נהדרת היא מאוד השתדלה ואף השאירה את עלות הפגישות לפי תעריף קופ"ח למרות שהסתים הסיבסוד. הרגיזו אותי השאלות שלה,לא מתאים לי לספר סיפורי ילדות ועוד כמה סיבות. אך למרות זאת אני מרגישה שהיא קצת חסרה לי. אפילו רק בשביל להגיד שקשה לי בימים מסויימים,שמטריד אותי ......... תמימי - אשמח לשמוע גם את דעתך האישית והמקצועית. (כתבת בהודעה למיכאל שאת מבינה אותו ..)

היי טל האמת היא שאני מאוד מופתע מזה שאני מרגיש הקלה אפילו די משמעותית. לפני שעזבתי חשבתי שזה יהיה בדיוק ההיפך, דהיינו שאני ארגיש געגוע, שהטיפול יחסר לי אפילו מאוד, אבל הגעתי למסקנה שאחרי שנה וחצי הטיפול הגיע למיצוי, ואני צריך לעשות את הצעד הזה למרות שהפרידה תהיה לי קשה. מה שקרה בפועל הוא כאמור ההיפך הגמור. אני מרגיש הקלה גדולה... האם הטיפול עזר לי? אין לי כל ספק שהייתי בטיפול אצל פסיכולוגית מהדרג הראשון, גם מקצועית מאוד וגם אנושית וגם חכמה. הגישה שלה הייתה אקלקטית, כמו שהיא הגדירה את זה, כלומר כזו שלא תחומה לגישה טיפולית מסויימת, אלא לוקחת מה שצריך מכל גישה טיפולית בהתאם לנסיבות- מה שהיה מצויין מבחינתי. זאת בניגוד לפסיכולוגית שלך, שנשמעת כמו פסיכודינימית. בסופו של הטיפול, הפסיכולוגית עצמה טענה שהטיפול עזר לי מאוד ושהגענו להתקדמות מאוד משמעותית בתחומים רבים, אם כי היא גם הסכימה איתי שיתכן שהטיפול אכן הגיע לסופו, אם כי היא טענה שאני עדיין אני יכול להפיק תועלת ממנו. בגלל האופי האקלקטי שלה וצורת החשיבה שלי, כמעט ולא דיברנו ולו פעם אחת על הילדות שלי! עסקנו מעט בסיבות לבעיות שלי, ובעיקר דיברנו על איך לפתור אותן. היא נתנה לי נקודת מבט יותר רחבה לדברים, אבל מצד שני, מה שאני מרגיש עכשיו הוא שיכול להיות שאלמלא הטיפול עצמו, הייתי פשוט פותר את הדברים עם עצמי באותו אופן גם בלעדיה. ויתכן שחלק מהבעיות עלו, רק בגלל עצם ההכרח להגיע לדבר איתה פעם בשבוע. נו, טוב, אני יודע שזה נשמע לגמרי משונה, אבל מה שאני מרגיש שאלמלא הצורך להעלות דברים בשיחה איתה פעם בשבוע- יכול להיות שכלל לא הייתי חושב על הדברים שהעלתי. האמת היא שאני לא יודע בדיוק להסביר למה אני מרגיש הקלה גדולה...אולי תמי בעצם תוכל לשפוך על זה אור... בברכה מיכאל

ההקלה היא על היכולת להניח קצת לבירור הפנימי, פשוט להיות קצת מי שאנחנו, לנוח... מיכאל אתה עברת שנים לא קלות עם אישפוזים ותיוגים וקשיים והתמודדויות, והטיפול בטח עוזר כי הוא כמו משהו שממקד אותנו סביב עצמינו, מלמד אותנו התבוננות ובעיקר משכנע אותנו להיות אמפטיים ואוהדים כלפי עצמינו. ההקלה היא גם על הכוחות שלך, לצאת מהטיפול ולהרגיש שאתה יכול לבד, שאינך תלוי במטפלת ושבעצם אתה די חזק, למרות הכל... לא שמישהו אי פעם חשב שאתה לא חזק... אולי רק אתה, ברגעי הדיכאון... מה שלא יהיה טל, טיפול עוזר בתקופתו, וגם הפסקות מטיפול עוזרות. איך אמר קוהלת- לכל זמן ועת לכל חפץ מתחת לשמים... ואם לא בא לדבר על הילדות, לא חייבים, ממש לא. אפשר לכוון את הטיפול לאן שבא. לתפקוד, לשיחות נפש, לפתרון קונפליקטים, לעבודה על חלומות וסתם לקשר, לאהבה, ליחד. זה כיף שיש מישהו שמלווה אותנו מבחינה פנימית. כאילו אנחנו מכניסים אותו לתוך הבית הנפשי שלו, מארחים אותו בתוך החוויה הפנימית שלנו. זה כיף, זה כמו ליטוף כזה, וזה די ממכר... לכן זה גם כיף להשתחרר קצת. זה לא שאנחנו מפסיקים אי פעם לטפל בעצמינו, כי אנחנו לא הולכים הרי לאף מקום. אבל לפעמים אנחנו מפסיקים טיפול כלומר מוותרים על השותף במסע הפנימי הזה, או מחליפים את השותף המקצועי בחברים באומנות או בדרכי תרפיה עצמית אחרים. שיהיה רק טוב תמי.