מחשבות על פסיכיאטריה במאה ה21

היום בעבודה נתקלתי במאמר יפה של פסיכיאטר, שכחתי את שמו, שכתב הרהורים על הפסיכיאטריה במאה ה21. הוא התייחס למצבי שונות כקטליזטורים של התפתחות בחברה. מצבי שיגעון היו תמיד זרז להתפתחות של משהו שונה מהנורמה. והשווה את המשוגעים או החריגים בחברה ליהודים הנרדפים על ידי עמי העולם. העם היהודי שגורלו כל כך קשה ובגלל זה מתפתחות אצלו כשרונות יצירתיים מיוחדים, מצד אחד מגיע להישגים בעולם, מצד שני אנטישמיות גוברת... וכך, כפסיכיאטר, הוא מדבר על האתגר שבעבודה עם אנשים שונים ומשונים. היכולת להפוך את השונות למנוף להתקדמות למקומות אחרים וחדשים. בחינת דברים שרואים מכאן לא רואים משם... ודיבר על הבעייתיות שבתפקיד הפסיכיאטר, כמגדיר נורמליות. כי נורמליות היא לא ערך מוחלט, אלא ערך יחסי... ואת הנורמות קובעת החברה, והפסיכיאטר הוא חלק מהחברה... אז יש כאן בעייתיות כי איך מישהו שהוא חלק מהנורמה, יכול להגדיר מי בנורמה ומי לא, ואיפה בדיוק עובר הקו בין נורמליות לפתולוגיה? יש הרבה בעיות אתיות ומוסריות בפסיכיאטריה בת זמננו. ואני שואלת את עצמי כמה פסיכיאטרים באמת מודעים ומביאים את עצמם לשאלת שאלות בתחום הזה, או שנכנסו גם הם לתרדמת של מתן תרופות ושמות, כמו טכנאים... הנפש היא גדולה ולא ניתנת למדידה. ופסיכיאטריה מודרנית צריכה להיות בעיני קצת יותר פתוחה, קצת פחות נוקשה, קצת יותר מאפשרת גמישות מעבר לכל האבחנות והתיוגים. כך, ניתן לדבר יותר על חוויות ופחות על אבחנות. יותר על כוחות ופחות על חולשות, יותר על משאבי התמודדות ופחות על תרופות, אישפוזים ושיקומים. האם ניתן ליצור פסיכיאטריה מעט יותר יצירתית ומעט יותר מאפשרת? שבוע טוב תמי.

לתמי שלום, לדעותיך אין סיכוי בקרב פסיכיאטרים. הם מאד רוצים להיות רופאים ככל רופא אחר ולהתקבל בקרב קהילת הרופאים כמקצוע רפואי ומדעי מן המניין. הדרך שלהם להגיע לכך זה לעשות בדיוק ההפך ממה שאת מטיפה להם. את בעצם רוצה להפוך את הפסיכיאטרים לפסיכולוגים אבל הם לא מעוניינים בכך ואין יומרה כזאת אלא להיפך. בברכה

לא, דור אני לא מנסה להפוך את הפסיכיאטרים לפסיכולוגים. אני מנסה להפוך אותם לבני אדם... זה לא אומר שאיש מדע צריך להיות מנותק מהיותו בן אנוש, עם לב, עם התחשבות, עם רגישות. פסיכיאטר הוא לא מנתח לב. הוא עובד עם נפשות פצועות. עליו להיות רגיש, פחות טכני, יותר עדין, יותר טיפולי. כי אחרת שלא יעסוק בפסיכיאטריה...שיעסוק בסנדלרות או במחשבים, שם אין אנשים שיכולים להפגע מההחלטות שלו ומהיחס המדעי המנוכר שהוא נותן או לא נותן למטופליו. דר' הידש הוא פסיכיאטר אבל הוא גם מטפל- פסיכותרפיסט. ולדעתי הידש דווקא כן נותן יחס אנושי, כן מקשיב, כן רוצה להבין את החוויה ואת התחושות. אחרת לא הייתי כותבת פה כל השנים. וגם אתה מן הסתם בסופו של דבר היית מתייאש מהפורום הזה, אם הידש היה באמת כזה טכנאי של אבחנות ותרופות... צריך להיות קודם כל אדם, ואחר כך- פסיכולוג, פסיכיאטר או משהו אחר. ופסיכיאטר ששוכח שהוא בנאדם, צריך לשלול ממנו רשיון מקצועי. אם הוא חוקר שיתרחק מבני אדם, ויהיה מדען מעבדה. מחלות נפש זה לא מעבדה לנסיון בבעלי חיים. גם עם בעלי חיים צריך להיות אנושיים. על אחת כמה וכמה עם אנשים חולים. יום טוב תמי.