אשמח נורא שאלו הסובלים מדיכאון עמיד יכנסו להודעה..

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

29/04/2007 | 09:35 | מאת: ארז

שלום לכם, דור וד"ר הידש המקסימים מכירים את הסיפור האישי שלי,אך הייתי מעוניין לשתף אותו איתכם,אלו החווים דבר דומה ביום יום. מצורפים 2 לינקים שיסבירו את מצבי: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xFT-504577,xFP-504577,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xFT-525621,xFP-525621,m-Doctors,a-Forums.html כיום אני נוטל זייבן כשלושה שבועות ועומד להתחיל ככל הנראה טיפולים בגירוי מגנטי. הייתי רוצה להכיר מקרים דומים,אז אשמח אם תוכלו לספר את סיפורכם האישי.וחוץ מזה, ********האם מישהו ניסה והתנסה בטיפול בגירוי מגנטי TMS?****** תודה רבה מראש,ארז.

29/04/2007 | 17:48 | מאת: מירי 2

ארז יקר, קראתי בעניין. אני מכירה את התחושה הרובוטית הזאת שאתה מתאר. והייתי מאד מוטרדת ממנה בעצמי לאחרונה. שנה וחצי לא נטלתי תרופות בגלל תופעות לואי, והיו לי אפיזודות של דיכאון וחרדות. עם תקופות יחסית טובות בין לבין.(תקופות אלו נתנו לי את הכח לעבור את המשברים) בדיכאון האחרון החלטתי לחזור לתרופות. בחרנו בסימבאלטה... חודשיים הרגשתי תחושות דומות לאילו שתארת. כן. קצת כמו רובוט. כבר לא ביכיתי, לא הייתי עצובה אך גם לא הרגשתי ממש חיה. נבהלתי מזה וחשבתי שזה לא יעבור. פחדתי שלקחת תרופות שוב זה לוותר על חיות. לא ממש ידעתי אם הדיכאון עבר או שהתרופה יוצרת "סוג חדש" של דיכאון- אפטיה כזאת. מבחוץ הכל תקין ובפנים ריק, מת. אמאל'ה, מבהיל. כמעט הפסקתי עם התרופה. דור יעץ לי לנסות להמשיך עד להשפעה המיטיבה האופטימלית שמופיעה אחרי 3 חודשים. המשכתי. מיום ליום אני חשה יותר חיה, פחות רובוטית. אני מרגישה טוב עכשיו. אמנם פחות רגישה כמקודם, אך כן חיה. לא ממש כמו בלי כדורים אך לא במוות הזה בו הייתי שרויה. אפילו הצלחתי לבכות יום אחד. אני מתכוונת לנסות ולהוריד מינון ולראות איך ארגיש. באופן אישי אני די נגד שילובי תרופות. לפעמים ממהרים להעמיס עלינו תרופות, וזה יותר מדי. צריך לתת צ'אנס לתרופה. לפחות מנסיון. וצריך לנסות לשאוף למינון מינימאלי בו מרגישים טוב. היצרנים לעיתים גם הם רוצים למכור ואומרים שמתחת למינון זה וזה אין יעילות מוכחת וכל הבולשיט הזה. אני לא אוהבת את המושג "דיכאון עמיד" חושבת שהוא מעמיק את היאוש ומטעה. ניתן לצאת מדיכאון, ניתן. צריך המון רצון וקצת עזרה (בכל צורה שהיא). אני מקווה שתחושות קשות אלו יעברו לך, ואשמח אם תעדכן. מירי.

30/04/2007 | 16:04 | מאת: אריאל

הי ארז קראתי את הסיפור שלך וגם אני מזדהה איתך . היום אני בתקופה טובה אך היו לי שנים שלאור טיפולים שונים ורבים הרגשתי שאני במין בועה כזאת וכל העולם הזה הוא מבחוץ ( בשפה המקצועית זה נקרא דה ראליזציה). יתכן שמה שאתה חווה היום זה דיסתמיה שזה דיכאון כמו כל דיכאון אם כי יותר קל ומזערי. לא מומלץ להפסיק את התרופות אלה לתת להם צאנס לעבוד תרגיש טוב אריאל