לד"ר הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני נמצאת במצב מוזר בין לבין, לכן מתקשים לאבחן אותי. בעקבות לחצים קשים, גלשתי לשלב ההיפודרום מה שנקרא, היתה לי גלישה פסיכוטית, רק מחשבות יחס וחשדנות, חרדה ...העניין שלעולם זה לא התפתח לפסיכוזה גלויה. אבל אני סובלת מירידה בתפקוד, ירידה קוגניטיבית ורגשית. סבלתי לפני כן גם -כן ממשהו פסיכוטי קל אך, יצאתי ממנו לחלוטין. עכשיוף לאחר המשבר השני והקשה יותר...אני עדיין לא אובחנתי כסכיזופרית אבל אני חשה כאילו אני סובלת מכל הסיפטומים השליליים, אני כאילו במצב הישרדותי וכרוני.. עברות כמעט שלוש שנים מאז ואני לא שבתי לאיתני. יש לי קשיים בארגון ובתכנון, בהבעת רגשות, וירידה בכישורים החברתיים והתעסוקתיים. אני תקועה והייתי רוצה לדעת איך אני יכולה להתקדם...מאחר ואני מתנדנדת בין החשיבה שמא אני חליתי והמצב בלתי הפיך לבין נזק זמני. העניין שבאמת והנזקים צימצמו אותי ומקשים על התפקוד אך, איפשהו אני מרגישה בפנים שהחמיצו אותי..כי אני לא בקטגוריה של קבוצת הסיכון וכי לא טופלתי נכון בזמן וכי המצב עקב כך הדרדרו התקבע. וחבל לי. לדעתי אני מאלו שיכלו לצאת מזה באופן מלא אך בגלל שאיבדתי את הרכבת נשאר הפספוס הגדול. העובדה כי שככל שעובר הזמן קשה להשיב את הנזקים אחורה, מכה בי כמו חרב פפיות.
אני עוקבת אחר הודעותייך הרבות ורוצה להגיב, כי הן מושכות את תשומת לבי כל פעם מחדש. אני חייבת לציין שעוד לא נתקלתי בתופעה כמו שאת מציגה. את כותבת אינספור הודעות, כל פעם בשם בדוי אחר, ובכולן מציגה אותה תמונת מצב במלים קצת אחרות: הפסיכוזה שהייתה לך בעבר, התחושות הקשות כיום (דיכאון, חרדה), ושאלות איבחוניות ואחרות. ואני מקבלת רושם שאת חשה צורך לשאול שוב ושוב ולחלוק פה את קשייך ותהיותייך, ושבעצם אינך עושה הרבה עם התשובות הנבונות שאת מקבלת (יש לציין עם המון סבלנות ואמפטיה, מד"ר הידש ותמימי בעיקר). אני באמת ובתמים רוצה להבין, מדוע את משנה בכל הודעה את שמך, ולא נשארת עם שם קבוע? האם את חושבת שלא מזהים את סגנונך היחודי? אני, למשל, מזהה אותך מיד, בכל הודעה. מכירה את "סיפורך" ואת סגנונך היפה. (אני גם שמה לב שתמימי מזהה אותך.) מה בעצם מטרת הכתיבה שלך פה? שלא תחשבי חס וחלילה שאני שואלת ממקום לועג. אני באמת מצטערת שכל כך רע לך. הסבל שלך נשמע קשה ביותר. ויחד עם זאת, עצם כתיבתך פה בחזרות אינסופיות אחר אותם תכנים ובשמות שונים, לא מובנת בעיניי. מה בעצם את רוצה לשמוע? מה את מצפה לקבל? אולי תוכלי להתמקד בחשיבה על מטרת כתיבתך פה, וזה יהיה קצה חוט ליציאתך מהסבל?
היי גלית, אני באמת מצטערת שנהייתי כזו חרדתית ואובססיבית... למשל, עכשיו קמתי ונכנסתי להתקף פאניקה...וכשאני אחרי...אי- אפשר לומר ממש שאני אחרי, כי אני לא חוזרת למצב נורמטיבי ורגוע. אני מיואשת. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם המצב ואני אתחיל רק טיפול התנהגותי קוגניטיבי בעוד 10 ימים וגם אז אני בספק. עברתי טראומה שאני פשוט לא מסוגלת לצאת ממנה (ואני מכירה את עצמי כשאני אומרת זאת). אני נשארתי לבד בגלל המצב שלי ולא מצליחה לחזור לחיים, לכן, אני מרבה לכתוב. נכון, שאין צידוק שאני מחליפה את שמי כל פעם, אני עושה זאת מפאת הבושה. אני מעכשיו אשאר עם שמי (יעל) ואנסה לגוון בהודעותי. אני בכלל לצערי, מרגישה פאטתית על כתיבתי כאן באופן שוטף. אני התמוטטתי בעקבות טיפול פסיכולוגי כושל, פיטורים במקביל, כתיבה בפורום פסיכולוגיה שדרדר את מצבי והגביר את הבהלה...לא הצלחתי לעצור ...ונכנסתי לפסיכוזה ארוכה. כיום, כמעט שלוש שנים אחרי, המצב שלי התגבר והחמיר נהיה כרוני. אני לא יודעת איך להציל את עצמי מלבד מחשבות על התאבדות (לצערי). בשביל לקבל טיפול, אני צריכה להצליח לספר את הסיפור ועד היום אני לא מבינה ולא מוצאת את התובנה. אני סובלת משלושה דברים וכל אחד מזין את עצמו. הפרעת דחק פוסט טראומטית: אני בעוררות יתר, דרוכה, תלושה, קשיים בזכרון וכו'.. פוסט פסיכוזה: שבגלל שנפשי לא התחזקה ויכולתי הקוגניטיביות חזרו לשהיו, אינני מסוגלת להכיל את השאר, לנווט את הפחדים ולתת להם להיספג. פגיעה נרקסיסטית שהחל הכל ואין שום בסיס היום באישיותי שיכול משם להצמיח קרקע חדשה. אני על כדורים ולא יודעת מה עוד יכול לעזור, אין לי מסגרת משפחתית תומכת, אז התנתקתי. וכל זה ארע בגלל נסיבות חיים וחוסר מזל וטעויות שעשיתי. לקחתי את הודעתך לתשומת ליבי יעל
גלית יקרה אני חושבת שהכתיבה החוזרת של יעל במקרה זה, היא סוג מסויים של מחאה... מחאה אולי לא מודעת, על מצב שנגרם לה בגלל שיטות טיפול מאבחנות מקבעות ופוגעות. אני חושבת שהמקרה הזה משקף היטב את מה שכתבתי להידש קודם על הצרות של הפסיכולוגיה המערבית בהרבה מקרים ושל הפסיכיאטריה ברוב המקרים-צרות בחשיבה ובתפיסה, הרואה רק את השלילי, המבחינה בין הנורמלי לפתולוגי, והמחלישה את החולה באיזה קיבעון אינסופי של אבחנות ותיוגים. יעל לקחה את הפסיכיאטריה, והעצימה אותה... הפכה אותה לפארסה... הידש כבר לא עונה לה. זה כנראה משעמם גם אותו... אני עונה לה כדי לעודד אותה כי היא מקסימה. היא כל כך לא רק כל האבחנות הללו. היא בנאדם שלם, רגיש, חכמה מאד, אמיצה, ויפה מבפנים. אני רואה את זה מכל הדברים שהיא כותבת, וגם מהכירות אישית... לדעתי יעל היא לוחמת. עוד מעט היא תשקה את סיסרא חלב, ותהרוג אותו... שבת שלום תמי.