הקשר בין השואה והפסיכיאטריה

ב-1895, הפסיכיאטר אלפרד פלץ הכניס את המדע לשמירה על טוהר הגזע לגרמניה. הוא הרחיב אותה כך שתכלול את הריגתם של ה"לא ראויים". הוא פרסם את "השמירה על הגזע שלנו וההגנה על החלש", כשהוא טבע את המילה היגיינה גזעית. בספרו " "השמירה והפיתוח של הגזע" נתן פלץ השראה לפסיכיאטרים לקבוע את ערכו של אדם ולחסל ולהרוג את הנחותים. ב-1905 ייסדו פלץ וגיסו ארנסט רודין את "החברה הגרמנית להיגיינה גזעית" וב-1911 – יותר מעשרים שנה לפני עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון – התלונן רודין ש"כל המדינות צריכות לשאת על גבן מספר עצום של נחותים, חלשים, חולים ונכים. באמצעות חקיקה נבונה [שמותירה עיקור]... נוכל להגיע באופן הגיוני לדרכים הטובות ביותר לרבייה". ב-1932 לימדו את התיאורית של פלץ ב-26 קורסים בכל האוניברסיטאות של גרמניה. היטלר נעזר בעבודתו של פלץ ובספרו של פריץ לנץ 'יסודות הגנטיקה האנושית וההיגיינה של הגזע'. ספרים אלו היוו בסיס לחזון של היטלר לגבי גרמניה. בהיותו אחד הגיבורים הגדולים ביותר שהיתוו את הרעיון הנאצי, הוענקה לפלץ מדליית גטה, ההכרה המכובדת ביותר בגרמניה עבור השגים בתחום המדע. רופאיו האישיים של היטלר, אנשי קרל ברנדט ותיאודור מורל ערכו את הניסוי הראשון של "המתת חסד" על "ילדים בעלי מום" ועזרו לפסיכיאטרים להכין את התוכנית להמתת חסד של ילדים. ב-18 באוגוסט 1939, ארבעה-עשר ימים לפני הפלישה לפולין, תכננה ועדה את חיסולם של כל הילדים מעוותי הצורה. פסיכיאטרים ורופאים קיבלו את הסמכות "להעניק המתת חסד" למטופלים. באוקטובר אותה שנה, נשלחו ההפניות הראשונות להמתת חסד רשמית של מבוגרים במוסדות הפסיכיאטרים. 48 פסיכיאטרים תייגו אותם וקבעו את מי צריך להרוג. "ניסוי הגז" הראשון התנהל בינואר 1940 ברנדנבורג – 20 אנשים חוסלו כשהפסיכיאטרים ואנשי הצוות צופים בהם. כשבכולם חדרי "מקלחת" גז ומשרפות. מפקדת מבצע המתת החסד ישבה ברחוב טיירגרטן 4 בברלין וקיבלה את שם הצופן "T-4". כ-300,000 אנשים "לקויים בנפשם"- 94% מחולי הנפש של גרמניה נהרגו בידי של פסיכיאטרים. בתחילה, נחשבו יהודים כ-"לא ראויים" להמתת חסד. ב-30 באוגוסט 1940 הדבר השתנה ו-160 מטופלים יהודים שצולמו כחלק מסרט התעמולה שנקרא "חלאת האנושות" הועברו למוסד בברנדנבורג והורעלו למוות בגז. תוכנית ההרג של הפסיכיאטרים התרחבה לדכאו ולמחנות ריכוז נוספים תחת שם הצופן "14 f 13". למרות זאת, רק 23 רופאים גרמנים הואשמו במשפטי נירנברג, ורק 16 מהם הורשעו בפשעים נגד האנושות. רק 5 חמישה מהם היו פסיכיאטרים. הפסיכיאטר הבריטי ג'י אר ריס (מייסד-שותף של ההתאחדות העולמית לבריאות הנפש), הפסיכיאטר האמריקני פרנק פרמונט סמית וורנר וילינגר מ-T-4 דאגו שפסיכיאטרים גרמנים ימשיכו לעבוד, לטפל בגרמנים שנפגעו במלחמה. מאוחר יותר אמר נשיא אגודת הפסיכיאטרים הגרמנית שהקרובנות "היו צריכים להיתקל באותם האנשים שבעבר עינו אותם". הוא קרא לשלב העגום הזה בשם "ההזדמנות השנייה של הקורבנות ללהיות הקורבן פעם נוספת" קמפיין התעמולה הפסיכיאטרי שנועד לערוך שטיפת מוח לחברה הגרמנית היה מאוד יעיל. במשפט שנערך במינכן אחרי המלחמה, קבע בית-המשפט שהריגת הבלתי שפויים היתה טבח ולא רצח. רוב הפסיכיאטרים שהיו אחראים לשואה חזרו לעסוק בקביעות בפסיכיאטריה אחרי המלחמה. יושב ראש המחלקה לאתיקה רפואית באוניברסיטת פנסילבניה, ארתור קפלן, אומר כי "חלק מאנשי השמירה על טוהר הגזע הנתעבים ביותר חזרו לעבוד בסוף המלחמה, גם בגרמניה או לפעמים בארצות-הברית." מבלי שיוגדרו או יישפטו כרוצחי המונים כפי שהם היו באמת, המשיכו פסיכיאטרים לקדם את המדע לתורה לשמירה על טוהר הגזע בעולם.

לאפי תודה על הסקירה, אכן מדובר בתקופה אפילה של התרבות, הרופאים והפסיכיאטריה. רק חבל לי שאתה מתמקד בפסיכיאטריה בלבד, כפי שכתבת היו "ילדם מעוותים" וכך הלאה, מחלות רבות ושונות שאינן קשורות להפרעות נפשיות. כך שאין לי מחלוקת איתך על החלק הפסיכיאטרי, אבל חשוב שתדגיש את התמונה המלאה שבה ישנם רופאים נוספים שאינם פסיכיאטרים. הידש

שלום אפי. האם אתה יכול להפנות אותי למקור המדעי שבו יש מידע על אלפרד פלץ? תודה.