החוויה הפסיכוטית והשפעתה על החברה

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

19/04/2007 | 06:57 | מאת: תמימי

אתמול בעבודה הציגה פסיכיאטרית שעובדת איתי מאמר לפני הצוות, שמדבר על החוויה הפסיכוטית, לא מבחינה סימפטומטית, אלא מבחינה פנומנולוגית. באמצעות עדויות מפסיכולוג קליני שחווה מצבים פסיכוטיים, עושה מחבר המאמר נסיון להבין את החוויה הזאת, לא ממקום מתייג או מאבחן, אלא ממקום סקרן ונותן כבוד לחוויה הפסיכוטית, בהיותה חלק מחוויה אנושית מרתקת. אהבתי את גישתה של הפסיכיאטרית הזאת ואת גישת המאמר. באמת הרבה פעמים יש תחושה, שבגלל הפחד של אנשי מקצוע להשתגע בעצמם, בהתקלם עם אדם פסיכוטי כמעט ואינם מקשיבים לתכנים של הפסיכוזה. זה לא משנה בדיוק מה הוא אומר, אלא המצב, ובהיות המצב חסר שליטה ומעורר סבל, הכי חשוב זה למהר לתת תרופות ולהפסיק את הפסיכוזה. דיברנו בצוות על הסבל של החולה הפסיכוטי. האם הסבל הוא מהפסיכוזה עצמה, או מהתגובות הנבהלות והמשתיקות של סביבתו? האם לא ניתן לעמוד בעוצמות הרגשיות של הפסיכוזה, או שבעצם מה שקשה לנו להתמודד זה עם הבהלה של הסביבה. כשאתה משתגע, לא רק בעצמך אתה פוגע. משהו במשוגעות שבך נוגע במשוגע הפנימי של הסובבים אותך. באותו חלק אידי, משתולל, חלק שרוצה לצאת מהמסגרות המקובלות של החשיבה והתפיסה, ולאבד שליטה. ואותם שסובבים את הפסיכוטי, ונבהלים ממנו, נצמדים להגדרות על בוחן מציאות ועל מחשבות שווא, ולא מקשיבים ברוב המקרים לתוכן של המחשבות הללו. הפסיכיאטרית סיפרה על בית חולים לחולי נפש ברוסיה, ועל שהותה במחלקת נשים סגורה בתחילת דרכה המקצועית. היא סיפרה שהיה לה תמיד מעניין להקשיב לתכני הפסיכוזות שעלו ומעניין היה לה לשים לב שתכנים של פסיכוזה אצל אנשים שונים הם הרבה פעמים אותם תכנים. תכנים הקשורים לתרבות בה נמצא החולה. למשל, אצלינו יש המון פסיכוטים שמהווים משיח...ובדור האינטרנט הפסיכוזות קשורות לעולם המחשבים... איכשהו הפסיכוזה נוגעת באותם רבדים לא מודעים של התרבות בה האדם חי. אצלי היו תכנים הקשורים ליהדות ולציונות, בשלושת המקרים. והיה איזה רצף פנימי, עם הגיון משל עצמו, בשלושת הפסיכוזות. כאילו יש לי איזה סיפור שאני מוצאת בתוכו קשר. כמו חלום בהמשכים, וכל פסיכוזה- רחוקה ככל שתהיה מהפסיכוזה הקודמת, היתה המשך של הסיפור... פיתוח שלו, ואיפשרה לי להבין עוד חלקים מעצמי ומהלא מודע הקולקטיבי הסובב אותי. מרתק. במאמר הפסיכולוג תיאר איך החשיבה הפסיכוטית מוסיפה רבדים רבדים של משמעות לכל אירוע, יהיה מקרי ככל שיהיה. בפסיכוזה אין מקריות. שירי הרדיו קשורים למחשבות, תוכניות הטלוויזיה מדריכות אותי מה עלי לעשות. מחשבות יחס קוראים לזה בפסיכיאטרית. ובאמת הפסיכוזה מלאה ביחס ובקשר ועירבוב בין עולמות פנימיים ובין חוויות חושיות ועל חושיות ובין תיאוריות לרגשות, והמחשבות הן לא לגמרי שלי, הן באות אלי כאילו מבחוץ, ולא סתם אנשים מדברים על זה שאלוהים כאילו מדבר איתם, כי זו החוויה. החוויה של אנרגיות מאד חזקות, ושל התחברות למילים, מספרים צבעים- ומשמעותם. המון משחקי מילים והחלפת אותיות, המון קשר לחוויות חושיות ולחיבורים בין חושים. כשלוקחים סמים מדברים על חוויות דומות. זהו מצב שניתן להגיע אליו גם בעזרת חומרים. יש אנשים שאצלם זה קורה באופן טבעי... האם אין כאן סבל? בוודאי שיש. אבל מנסיוני, הסבל הוא בעיקר מהבהלה, הפנימית והחיצונית, מתחושת אובדן השליטה וחוסר הוודאות אם מה שחווים הוא אמת או לא. כי בוחן המציאות הוא יחסי, וניתן לדבר על רמות שונות של בוחן מציאות. במצבים הפסיכוטיים בהם הייתי היתה תנועה בין בוחן מציאות נורמטיבי לבין בוחן מציאות פסיכוטי. והתנועה הזאת גרמה לי להסתיר חלק מהמחשבות שלי, כי ידעתי מנסיוני שאלה הן לא מחשבות שיתקבלו בברכה. אלא שיש גם איבוד שליטה, ומשפריצה המוזרות, ונכנסים לחויה טוטאלית כזאת בה הסיפור הפנימי משתלט ומתערבב עם הסיפור החיצוני, וקשה מאד להבחין בינהם. אלה מחשבות שעלו בי בעקבות ישיבת הצוות. אשמח להתייחסויות מאנשים כאן בפורום שחוו פסיכוזות ותגובות נבהלות של הסביבה בעקבותן... יום טוב תמי.

19/04/2007 | 15:58 | מאת: דור

לתמי שלום, גם להיטלר היו מחשבות שווא של גדלות והוא חשב שהוא יכול לטהר את העולם מגזעים שלפי דעתו היו נחותים. אדם פסיכוטי יכול לגרום לנזקים קשים לחברה ולאנושות בכלל. פסיכוטי יכול להסתיר את הפסיכוזה שלו מפסיכיאטר בחלק מהמקרים. בחלק מהמקרים אין נזק שפסיכוטי יהיה חופשי מטיפולים או אישפוזים אבל לפעמים התוצאות יכולות להיות טרגיות. ברה"מ לשעבר זה לא דוגמה קלאסית כי שם היה שימוש לרעה בפסיכיאטריה כדי לדכא את מתנגדי המשטר. בברכה

19/04/2007 | 16:24 | מאת: תמימי

דור היטלר, למיטב ידיעתי, לא היה פסיכוטי. הוא תכנן את ההשמדה של היהודים בצורה רציונלית, קרה, ומחושבת. האכזריות שלו נבעה אולי מפגמים באישיותו, אולי אם היה מקבל טיפול הורי הולם לא היה יוצא כל כך נוראי לאנושות, אבל ממש אי אפשר להגיד שהשואה היא תוצאה של פסיכוזה לא מטופלת... מחשבות גדלות אינן מחייבות מצב פסיכוטי. מצב פסיכוטי חולף אחרי מספר חודשים, גם ללא תרופות. המצב של היטלר לא חלף, בלי תרופות והוא הצליח במזימתו, לפחות שישה מליון יהודים שילמו מחיר על השתלטות הנאצים על החשיבה החופשית, ההומאנית והרגישה באירופה. איני חושבת שזו דוגמא טובה, דור. אנשים שעוברים פסיכוזה לא יכולים להזיק כל כך בקלות לחברה, כי הם מבולבלים, ומהר מאד מרגישים שמשהו אצלם לא נורמטיבי. אין מה לפחד כל כך ממחשבות גדלות. המחשבה כשלעצמה אינה מזיקה. אם אדם משתלט על האחר, בשם מחשבות הגדלות שלו, ניתן להפעיל עליו חוק. אנחנו חיים במדינת חוק. אבל במקום ליישם את החוקים על המשתלטים ה"נורמליים" מלאי השחיתות והכוחניות בחברה שלנו, מיישמים חוקים הכופים טיפול על אוכלוסיות חלשות וחולות. תודה תמי.

20/04/2007 | 01:22 | מאת: מיכאל

שלום תמי... אני עוד עוקב קצת אחרי הפורום, ובא לי להגיב לך אז אני אגיב. תכנים שיש לאנשים פסיכוטיים, יכולים להיות לאנשים שלא מתוייגים כפסיכוטים, ולעיתים אנשים עם תכנים כאלה עושים הון חברתי וכספי רב מהתכנים האלה. בחנות שאני עובד בה יש כמה מדפים שלמים של ספרים של אנשים עם תכנים שבהחלט יכולים להיחשב פסיכוטים. ספר כמו "שיחות עם אלוהים" למשל נמכר היטב ואנשים לגמרי נורמלים מתעניינים בו. יש מדף שלם של תקשור, ויש תקשור עם כל מיני יישויות כולל חייזרים. גם עם הרעיון שאני המשיח החברה יכולה להסתדר, אני מכיר מישהו שמכריז השכם והערב באינטרנט שהוא המשיח, והוא משוכנע בכך, הכרתי גם חסר בית בירושלים, שטען שהוא דוד המלך, ואף אחד לא עצר אותו או אישפז אותו תקופה ארוכה מאוד. (לבסוף הוא נעצר אחרי שהיה מעורב בקטטה, ומת במעצר). גם אז אפילו לא אישפזו אותו כפסיכוטי אלא עצרו אותו כשוהה בלתי חוקי. תסתכלי על זה ככה, מצד אחד יש מנהיג כת, שחושב שהוא בן של אלוהים, והוא מנהל באופן טוטאלי קבוצה של חסידים, וגם עושה כסף מזה. הוא זוכה להערצה והערכה אמנם מקבוצה קטנה של אנשים, אבל גם שאר האנשים רואים אותו כתמהוני ולא כחולה נפש, ומצד שני, בן אדם אחר שחושב שהוא בן של אלוהים נמצא במחלקה סגורה. יש אנשים שחושבים שהם מתקשרים עם חייזרים ואפילו טוענים שהם מרפאים בעזרתם. אנשים לגמרי רגילים משלמים להם כסף עבור כך. מה ההבדל? אני חושב שההבדל הוא בשליטה. בני אדם מפחדים נורא מחוסר שליטה. ההבדל בין מי שמוכר ומכריז את עצמו כ"מואר", "בן אלוהים", גורו, מתקשר עם חייזרים ועוד היד נטויה, אבל מקבל לגיטימציה מהחברה, לבין מי שחושב אותו דבר בדיוק ללא כל הבדל, אבל מקבל עונש חריף מאוד מהחברה, הוא שהפסיכוטי לא שולט בתכנים האלה, ולא שולט בהתנהגות שלו. הגורו מספר על היותו בן אלוהים לקומץ החסידים שלו, או אפילו בראיון בעיתון, אבל הוא לא הולך ומספר את זה לסתם אנשים ברחוב...(נו, טוב, הם לא משלמים, למה שהוא יכריז על זה בחינם), הוא לא מספר על זה לפקיד הבנק שלו. הוא שולט בעצמו. הפסיכוטי לא בררן, הוא מספר לכולם את האמת האדירה מבחינה סובייקטיבית שהוא זה עתה חווה. אין לו שליטה! הוא לא מתחשב במה אנשים יגידו, באיך הוא נראה... חוץ מזה, אצלי הכל טוב, התפטרתי מהעבודה שלי, ואני עוזב עוד שבוע, ומתכנן לנוח איזה חודש או חודשיים ואחרי זה אולי לחפש עבודה חדשה, וגם בתחומים אחרים קורים דברים טובים... ביי מיכאל

20/04/2007 | 06:37 | מאת: תמימי

מיכאל היקר כל כך אני שמחה שבאת לביקור. כי כשכתבתי את הדברים חשבתי גם עליך, ואיך ידעת לתאר את החוויות הפסיכוטיות העוצמתיות שלך, שלי הרגישו כמו הארה. במקום אחר היו יודעים להעריך את ההארה הזאת שחווית, למרות שבאה אליך ללא שליטה. היו יודעים להגן עליך ולאפשר לך לחוות אותה במלואה, ללמוד ממנה וללמד אותה. אלא שבמעוננו, לא קל להיות פסיכוטי, כי אתה צריך להסתיר, להחביא ולשלוט. אבל היות ומדובר באנרגיות שאתה מקבל מהעולם, ולא ממש תלויות בך, אתה זקוק לעולם לעטוף אותך ולקבל אותך והעולם שולח אותך למחלקה הסגורה... כמה העולם יכול היה להרוויח אם היה מקשיב לפסיכוזות של האנשים.. לא רק מתייג אלא גם מקשיב. אז, לא היתה אבחנה כל כך ברורה בין חולה נפש לבין מתקשר. אז לא היתה פגיעה כל כך גדולה בערך העצמי של הפסיכוטי. אם היו מאמינים לו קצת, או לפחות נותנים לו תחושה של כבוד וערך. במקום להעריך ולתת מקום, יש זילזול עצום באנשים עם מחלות נפשיות. ובעיני זה חילול הקודש ממש. היחס הזה, החוקים המתייגים האלה, ההשפלה. לא סתם אנשים מסתתרים ומסתירים את הפסיכוזות שלהם. כי למדו שבעולם שלנו אין מקום לנביאים אלא רק לאנשים בשליטה מלאה. אבל אי אפשר הרי להיות בשליטה מלאה בחיים. כי החיים במהותם חסרי שליטה. והמדע במהותו הוא חלקי ומלא חלקים לא מובנים ומסתוריים. וחקר מוח האדם הוא בחיתוליו. והתרופות הפסיכיאטריות כל כך הרבה פעמים לא עוזרות או עוזרות עם מחיר לא פשוט. ולעולם הפסיכיאטרי נוח יותר לתייג אותי כחולה מאשר להקשיב ולהתייחס לדברים שאני אומרת, גם כשיש בהם טעם. כי תיוג הוא תיוג, אין מה לעשות. ספר קצת מה קורה איתך, מדי פעם. אתה חסר לי כאן בפורום. שיהיה לך חופש נפלא. אולי כשאלד, באוגוסט, נוכל סוף סוף להפגש? שבת שלום תמי.