עידכון (במיוחד בשביל רמונה :) )

עבר קצת יותר משבוע מאז שפניתי לכאן לגביי השאלה האם כדאי להגיד למטפל את כל האמת.אז בינתיים הבנתי שכן. הספקתי להיות מאז כבר פעמיים אצלו.בפעם הראשונה התעסקנו כל השעה עם הסיבות שלו לשלוח אותי למישהו בכיר יותר לייעוץ ומה הם הגורמים לחרדת הנטישה הנוראית שלי.אחרי שהוא הסביר לי שיתכן מאוד שהפרופסור יוסיף לי עוד כדור שיאריך את התווח בו מטפל האפקסור אפילו קצת התלהבתי מהרעיון.הרי בסך הכל אני רוצה להיות "כמו כולם"....אז הוא הזכיר עוד כדור שבגלל תופעות הלוואי ממש לא בא לי להתחיל איתו וההתלהבות ירדה.בפגישה השניה הגענו למין הסכם.(אם אפשר לקרוא לזה ככה).אם במידה אצליח לעשות כדבריו...פעילות גופנית מסודרת (לפחות הליכות) והרבה עבודה עצמית שכוללת להזכיר לעצמי ברגעים הקשים שזה עיניין זמני והדחף לפגוע בעצמי הוא לא אמיתי אלה תוצעה של הרגשות הפגועים בגלל המחלה ויש עוד ועוד,נמשיך בינתיים ככה.אם זה לא יעבוד ו/או לא אעשה את כל הדברים האלה נלך על טיפול תרופתי חזק עוד יותר (שהפרופסור יקבע).ניסיון התאבדות מוביל ישירות לסוף הטיפול אצלו. אחרי שלושה ימים די רגועים היה לי היום שוב בוקר נורא קשה.מה יהיה הלאה? אצתרך לראות.למזלי יש לי שוב אמון מלא ברופא שמטפל בי. ביי בינתיים. אורלי

שבת שלום אורלי נשמע שמבעד למצוקה יש לך הבנה שהמצב שלך הוא זמני, ושיש מה לעשות כדי לפעול לשיפור. אני מסכימה עם הרופא שלך, אגב, אני חושבת שטוב יהיה להתחיל באמצעים פחות דרסטיים מתרופות נוספות, ואני ממליצה לך גם להוסיף להליכה אומגה 3, ומפגשים חברתיים מהנים יזומים. שמחתי לשמוע ששיקמת את התחושה שלך כלפיו ההסכם שעשיתם מאוד מקובל, וגם מעיד שיש לך מטפל טוב. שיהיה בהצלחה ואל תהססי לחזור לפורום ולשתף בתחושות שלך. רמונה