אשפוז

ד"ר היקר. תוכל בבקשה לתת לי דוגמא למקרה אחד או שניים מן הקלים ביותר שהצריכו אישפוז פסיכיאטרי? ההורים שלי אומרים לי לפעמים בגלל כל מיני דברים שאני עושה ושקורים לי אני צריכה אישפוז, תאמת שאני חושבת ככה כבר שנים עוד לפני שהם בכלל חשבו על זה, רציתי לדעת אם הבעיות שלי אם אתה זוכר עד עכשיו ועוד דברים לא סיפרתי עדיין , מצריכים אישפוז.. ועוד שאלה (לפני שאני אורזת תתיקים "חח" ) אם מאשפזים מישהו זה נרשם לו בתיק האישי כלומר שמקומות עבודה או כניסה למדינות אחרות יראו ב"רקורד" אישפוז פסיכיאטרי?

ללידיה שלום, לא, אני מדעה שמאשפזים רק כאשר אין ברירה. כפי שאת רומזת במכתבך לאשפוז יש חסרונות רבים ולא רק פורמליים אלא גם עניניים ולא ארחיב עליהם כעת. אני מאוד לא אוהב את האיום באשפוז. אם לא תתנהגי יפה נאשפז אותך, על משקל נקרא למשטרה.... תמיד צריך להיות ענייני, האם אשפוז יכול להועיל ולשפר את המצב או שהוא רק גורם לרגרסיה ולהעמקת התחושות הלא טובות "מצבי כל כך גרוע ועכשיו אני גם מאושפזת-אני לא שווה כלום". יש רישום מרכזי של אשפוזים פסיכיאטריים במשרד הבריאות, כאשר מבקשים רשיון לנשק אז בודקים אם היו אשפוזים. ברשיון נהיגה לא בודקים את הדבר. כמובן שגם לא מוסרים לחו"ל וכדומה. באופן כללי הרשימה הזו מאוד מאוד סודית כדי לא לפגוע בפרטיות של כל אדם. אז, אשפוז רק כאשר אין ברירה ובטח שאשפוז קצר ולא ארוך. תחשבי על דברים יותר טובים, איזה ספר קראת, האם ראית סרט טוב בסוף השבוע? היכן בילית? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הם לא מאיימים עלי... הם לא עושים את זה בצורה שאמרת... נניח אחרי שאני יישנה כל היום וכל הזמן הם (אבל כל אחד לחוד! זאת ההפתעה) אומר לי בשלב מסוים שאני חולה ושיש לי מחלה ושאני צריכה אישפוז, ההורים שלי גרושים והם לא ממש מדברים בינהם אלא רק כשצריך, לכן הופתעתי לגלות שהם חושבים אותו הדבר כשהיתי בכל בית בנפרד..... אני בטוחה שהם לא החליפו "מתכונים" בינהם..... מגיל ממש צעיר אני חושבת שאיכשהו בסוף אני "אגמור" באישפוז או משהו... פשוט לא נראה לי שאפשר לחיות בשלום עם כ"כ הרבה בעיות, אני גם חושבת שיש לי איזו מחלה אבל אני לא יכולה להגיד מהי.... לפעמים אני חושבת גם על האופציה הזאת שבעתיד (ב"ה - למרות שאני חילונית לחלוטין ב"ה :))) יהיו לי ילדים (ממש ממש לא בתוכנית שלי כרגע אבל בעתיד היותר רחוק..) אני לא יודעת איך אני אוכל לגדל אותם אם אני יישנה כל היום , או לא מצליחה להחזיק מקום עבודה אחד קבוע וכו, ואני לא מתמידה בכלום אז איך אני אצליח להתמיד בלגדל אותם? לפעמים אני חושבת שאני אהיה ממש פולנייה, ולפעמים אני חושבת שאני אהיה נוראית, אני לא יכולה כ"כ לתאר כרגע באיזו צורה, אני לא באה עכשיו במרירות ובכוונה לבאס את עצמי בכל זה, אני פשוט מעלה שאלות קיומיות לגבי עצמי , כי להתעלם זה משהו שלצערי אני עושה רוב הזמן, כשאני בפורום הזה יוצא לי לקרוא הרבה שאלות של אנשים ואת התגובות שלך ושל שאר ה"משתתפים" , ואני נדהמת כל פעם מחדש איך זה שכמעט כל בעיה שמישהו מציג פה אני מזדהה איתה, יוצא לי לקרוא פה דברים שכביכול היו יכולים להכתב עלי, וכל מיני בעיות שלכאורה משקפות בעיות שלי יש שאני מתביישת מהן ומתעלמת מהן ותאמת? בכלל לא חשבתי שיש להן איזשהו מונח או "תשובה" רפואית, חשבתי שאני סתם מוזרה או תמהונית או דפוקה, מן הסתם זה לא כ"כ נורמלי, אבל עדיין לא חשבתי שיש לזה אשכרה הסבר, חברה שלי אומרת לי שאני פשוט הפוכונדרית, זה נכון אבל אני לא משקרת באשר למה שיש לי כבר, כל ה"אובססיב קומפולסיב" וכל שאר הדברים, גורמים לי לפעמים לתהות איך אפשר יהיה לטפל בבעיות ואם בכלל לפתור אותן כי תאמת? אני לא חושבת שכדורים יכולים למנוע ממני לאכול את השפתיים או לגרד את העור או לאכול אותו או לעצור את הטיקים , ואת הנשימות הקצובות , ואת הטקסים המשונים, ואת זה שאני מדברת לעצמי, והזרוע עוד נטויה, ובכלל בזמן האחרון יש יותר דברים שמטרידים אותי, כמו זה שאני כותבת ופתאום יש לי כ"כ הרבה שגיאות כתיב שאני עושה בלי לשים לב בכלל כאילו העברית אצלי היא לא טבעית , עכשיו אתם לא רואים כי אני חוזרת ומתקנת, אבל פתאום יש לי את כל זה ופעם היה לי הרבה פחות , פתאום אני לא יכולה לבטא את עצמי כמו שפעם יכלתי, בכתב לפחות, ובלדבר בכלל בכלל לא, ואני לא יודעת בכלל איך אני יכולה לשפר את כל זה אם אני רואה את עצמי רק מסתבכת יותר. והכל אמיתי!!!!!!!!!! אני לא משקרת בכלום. אגב ד"ר ? מה בדיוק קורה באישפוז? מהו הטיפול? מהו התהליך? האם אפשר להתאשפז מרצון? כלומר אם הפסיכיאטר לא מאשר כי תאמת עוד לא הגעתי איתו לשלב הזה של לשאול אותו.... וחוץ מזה.... כן ראיתי סרט מדהים לאחרונה, את שר הטבעות החדש .... אני ממליצה עליו בחום.