בן זוג חולה מאניה דיפרסיה

אני בזוגיות מזה כשמונה חודשים עם חולה מאניה דיפרסיה. אנחנו מאוד אוהבים וחושבים לעבור לגור ביחד אך אני מאוד חוששת מזה כיוון שעדיין לא ראיתי "בהתקף". אני יודעת שהוא אושפז (פעם אחת כשנפרדנו) ועוד כמה פעמים כשלא היינו בזוגיות עדיין. אנחנו חושבים להתקדם הלאה ביחסים וזה אומר אחרי המגורים ביחד, להתחתן ולהביא ילדים. אנחנו בני 33 ובנוסף לכל החששות, אני גם חוששת "לבזבז" זמן יקר במידה וזה לא יתאים, כי אני כבר מוכנה לנישואין והקמת משפחה. מה עושים? לוקחים את הצ'אנס? האם זה תורשתי? עניין התורשה בהחלט מטריד אותי.

לאני הרבה כבר נשאל פה בפורום על הנושא ,אבל אנסה לעזור קצת. הכי חשוב לדעתי זה ללכת ביחד איתו למטפל שלו ,ואם אין לדרוש שתלכו למטפל, הכי חשוב זה לקחת את התרופות ,כי עם תרופות אפשר לתפקד ממש כרגיל. בקשר לתןרשה זה קיים, אבל באחוז לא משמעותי לדעתי כדי שימנע נשואים ,הרי היום אומרים שחלק מסוגי הסרטן הם תורשתיים ,אז מה נבדוק בציציות כל אדם. התכיפות של האישפוזים אולי מעידה על אי לקיחת תרופות ? תראי, נשואים זה קשה, עם מחלה או בלעדייה , ואת יכולה להתחתן עם אדם בריא שיחלה אחר כך , למרות שבניגוד למחלות רגילות שבהם אנשים מחפשים את התרופות והדרך להבריא, פה במניה דיפרסיה הרבה פעמים החולה לא רוצה טיפול ופה הבעיה. יש פה בפורום את תמי שנשואה עם שתי בנות ובעל תומך . בקיצור , אם את באמת אוהבת אותו , ותוכלי לתמוך בו אז זה נפלא, ואם לא אז כלשונך חבל לבזבז את הזמן . אני אם לבת חולה שכבר שנה וחצי לוקחת תרופות ומתפקדת נפלא לומדת עובדת אפילו יותר טוב מהרבה בריאים כביכול שאני מכירה אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות וכף לך שאת אוהבת ונאהבת

שלום, תודה לאמא רחוקה ואני מצטרף לדבריך, אי אפשר היה לכתוב את הדברים טוב יותר ותודה לך. כל טוב דר' גיורא הידש