עוד המלצה לספר והרבה עלי :)

די מזמן לא כתבתי פה... עברה לה שנה בדיוק מאז שהבעל עזב את הבית.עברתי המון דברים מאז,טובים ופחות טובים כאחד. מאשה תלותית הפכתי לאם חד הורית ומפרנסת יחידה.הבן סוף סוף נרגע והתרגל ועסוק עכשיו במרד הרגיל של גיל ההתבגרות.(אהההההה!!!!).אני מנהלת בעצמי את החנות וזה אומר המון המון שעות של עבודה.לצערי המצב של העסקים הקטנים לא פשוט בכלל והלחץ הכספי גרם ועדיין גורם ללא מעט בעיות במצב הנפשי שלי.עברתי בשנה האחרונה כמה וכמה מצבים של מאניה ובעיקר של דיכאון עמוק (RAPID CYCLING).למזלי יש לי רופא שלא מתאייש ממני למרות שאני עושה לו את החיים קשים.לפני כשבועיים הוא נתן לי ספר ("האם איחרתי את הרכבת") שמבוסס על הלוגוטרפיה של פרנקל.לא ידעתי שאפשר לשנוא ולאהוב רעיון באותה המידה...הקלות לכאורה בה ניתן למצוא משמעות לחיים...אבל בכל זאת יש משהו בספר הזה שתפס אותי.למי שיש לו זמן וכוח לרדת לעומק השאלה של משמעות החיים נראה לי שזה ספר מומלץ. שאלה לסוף.האם יכול להיות שההתקפים של המאניה דפרסיה ירגעו ברגע שאמצא סוף סוף איזון מסויים בחיים?עד כמה המחלה מושפעת מאירועים חיצונים? תודה למי שקרה עד הסוף ובמיוחד למשיבים. אורלי

אורלי זה לא נחשב הרבה! רוצים עוד!! איך הולך עם החנות? האם את מצליחה לשרוד? איך הבן הגיב לשינויים בחיי המשפחה? האם את מטופלת תרופתית? כיצד עברת את תהליך הגרושים?- אני ממש זוכרת אותך, לא נראה לי שעברה שנה. הצלחת לישון, לתפקד, לקבל מזונות ראויים? ------------------------------------------------------------------------------------------ המחלה שלנו מ-אוד מושפעת מארועים חיצוניים! אני ממליצה כתמיד על הספר הפרעה דו קוטבית- כל מה שאתם ובני משפחתכם צריכים לדעת, של גון מיקלוביץ. כתוב שם המון על מצבי חיים שעלולים לעורר משברים, מאניים או דיכאוניים, ונחשי מה? אחד מהם הוא גרושים, ששם ניתנה דוגמא לאישה שחוותה התקף מאני כתוצאה מחוסר השינה שנבע מהמתח של תהליך המשפטי של הגרושים. אין ספק, שכשהמים אצלנו יציבים, הפרנסה קבועה, היחסים טובים, ואין הפתעות מכל סוג שהוא, הסיכוי שלנו לפתח משבר מצב רוח אינו גבוה, אבל לכמה מאיתנו יש כאלה חיים שלווים?? ספרי לנו עוד על הספר שאת קוראת, ראומה

תודה לך,ראומה. אני מקבלת טיפול תרופתי והולכת חוץ מזה גם לטיפול בשיחות. אולי הבעיה העיקרית שלי שהרשת הביטחון היחידה שלי הוא הרופא הזה שמטפל בי גם וגם.לא נשארה לי ממש משפחה וחברויות של ממש לא בניתי כי אז הייתי שקועה רק במשפחה הקטנה שלי וכיום אני צריכה את כל האנרגיות כדי להשטלת פחות או יותר על התפקידים שנפלו עלי בפתאומיות.לנהל חנות זה לא פשוט לכל הדעות ובמיוחד לא במצבים דיכאוניים.(במצב מאני אני אומנם משטוללת טיפה עם ההזמנות של דברים חדשים אבל גם מצליחה למכור אותם כאילו נולדתי בדיוק לזה.)עשיתי כמה טעויות יקרות בשנה הזאת אבל כולי תקווה שאצליח טוב יותר בהמשך. הבן עכשיו בסדר גמור.החצי שנה הראשונה הייתה קשה מאוד לשנינו.הגירושין שלנו באו לו בהפתעה גמורה ובגלל שאני הייתי קרובה ספגתי את כל תיסכולו.אחרי התלבטויות קשות לקחתי אותו פעם אחד איתי לטיפול והשעה המשותפת הזאת הביאה איתה שינוי עצום.אני לא רציתי שהוא ישמע שאני חולה במחלת נפש,אז פשוט אמרנו לו כמה שקשה גם לי עם המצב החדש וכמה אני צריכה את עזרתו וטיפה שקט מידי פעם.בוודאי שעדיין יש ימים שהוא מסוגל להוציא אותי מדעתי (ממש ככה!) אבל הוא נרגע בדרך כלל כבר יום למחרת. ולבסוף הספר...היום יצאתי ממנו לגמרי מתוסכלת.יש שמה 12 דרכים שדרכם לכאורה ניתן למצוא משמעות לחיים.מה שמתסכל שהכל נשמע כל כך נכון ופשוט...ובכלל,איך ניתן להתווכח עם גדולי הפילוסיפים,הרבנים ובעיקר עם אדם שכתב את הדרכים האלה אחרי שהוא שרד את השואה ואיבד שם את כל משפחתו? אצלי זה רק הגביר את תחושת הכישלון האישי שלי כבן אדם.הרופא אומנם אמר שאני אקח מהספר רק את מה שמתאים לי...אבל אני לא מצליחה.מדובר שם על השקפת חיים שלמה- ולפרק את זה לחלקים זה בעיניי זה כמו לנסוע בשבת לבית הכנסת עם המכונית.(לא יודעת עד כמה הדימוי הזה מוצלח,אבל ככה אני מרגישה). שוב תודה רבה על צומת הלב ושאתם נותנים לי במה קצת לפרוק מהקושי. אורלי

לאורלי אכן אני זוכר אותך, יופי שאת חזקה ומחזיקה את הבית והעסק. אהבתי את הביטוי של "מרד רגיל של גיל ההתבגרות". יש קשר בין הדברים החיצוניים והעליות והירידות למרות שכיום מדברים יותר על מחלה אנדוגנית-פנימית. אני מקווה וזה בהחלט אפשרי שימצא השילוב של התרופות שישמור עליך מפני העליות והירידות. תשמרי על קשר הידש