שאלה לדור ולד"ר הידש

לפני כארבע שנים התאשפזתי בבית החולים כפר שאול במחלקה סגורה לאחר נסיון התאבדות. הרופא שטיפל בי נתן לי טיפול תרופתי( 100 מ"ל לוסטרל ליום, רמרון ולמיקטל). הטיפול התרופתי הנ"ל לא עזר לי במשך מספר שבועות ובשיחה שהייתה לי עם הרופא המטפל הוא הבהיר לי שאם לא יהיה שינוי במצב והוא לא יראה שיפור, אז הוא פשוט ישחרר אותי מבית החולים.לאחר מספר שבועות נוספים הוא אמר לי בקול רוגז שאינו רואה שום נכונות מצידי לשיתוף פעולה ואמר שמאותו היום אני אצא לעבודות מחוץ למחלקה כל יום במשך מספר שעות ביום. יש לציין שבאותם ימים הייתי בדיכאון עמוק מאוד - הימים הקשים ביותר שעברו עלי מאז ומעולם. אמרתי לעצמי שאם אפילו במקום שכזה לא הצליחו לעזור לי אז אבדה התקווה ובאחת מהיציאות שלי מחוץ למחלקה החלטתי שאני שם לזה סוף וניסיתי להתאבד בתלייה. ברגע האחרון המאבטח של בית החולים מנע את נסיון ההתאבדות וחזרתי למחלקה הסגורה ללא יציאות.כשראו שהמצב חמור, החליטו לעשות שינוי בטיפול התרופתי- שינוי שפשוט שינה לי את החיים והרגשתי כמו אדם אחר - הלוסטרל הוכפל ל 200 מ"ל ליום הרמרון נשאר וגם הלמיקטל( ייתכן שאף העלו את המינון של הלמיקטל, איני זוכר בדיוק.) לאחר מספר שבועות השתחררתי מבית החולים ותפקדתי מצויין, הרגשתי טוב, לא היתה לי חרדה חברתית ויכולתי להנות מהחיים. המשכתי לקחת תרופות והרגשתי טוב אך לא ידעתי עד כמה חשוב להיות במעקב ואט אט ירדתי במינונים. במשך כשלוש שנים אומנם לא הרגשתי טוב כמו עם התרופות אך לא הייתי בדיכאון. לאחר מספר חודשים הייתה נפילה.חזרתי לאותו רופא שטיפל בי, הפעם באופן פרטי. הפעם הלוסטרל לא עזר וגם הויפאקס לא שינה את המצב. התחלנו טיפול עם אנפרניל(הפעם ללא למיקטל) השיפורים היו ממש מזעריים אך הרגשתי שיש שיפור מסויים . המשכנו עם האנפרניל וכעת אני נמצא במינון של 225 מ"ל ביום במשך כשלושה חודשים.אני נמצא במצב שבו אינני מרגיש טוב כמו בעבר ואינני שמח ומאושר כמו בתקופה שהשתחררתי מבית החולים, אך מסוגל לתפקד. בשיחה האחרונה עם הרופא שאלתי אותו עוד כמה זמן נחכה עד שאהיה שמח ומאושר ומסוגל להנות מהחיים כמו בעבר והרופא ענה לי לתדהמתי שהמצב בו הייתי שהשתחררתי מבית החולים היה מצב של מאניה קלה, ושזו לא המטרה אלא המטרה היא לא להיות בדיכאון. אז אומנם אינני מרגיש בדיכאון אך גם אינני שמח בחיים ולא נהנה מהחיים כבעבר. השאיפה שלי היא כמובן להיות מאושר ולהנות מהחיים כבעבר. איזה שינוי תרופתי יוכל לסייע לי ? האם יש להגדיל את המינון של האנפרניל ? האם יש להוסיף למיקטל ? האם להחליף לתרופה אחרת ? תודה מראש

שלום רב לא ציינת איזה מינון של למיקטל אתה נוטל ומדוע בכלל אתה זקוק לתרופה זאת. מכיוון ששאלת על מינונים, אני יכול לענות לך רק באופן תיאורטי, שהמינון המקסימלי של אנפרניל הוא 300 מ"ג ליום והמינון המקסימלי של למיקטל הוא 400 מ"ג ליום. איזה מינון מתאים לך יכול לקבוע רק פסיכיאטר שבדק ומכיר אותך. לפעמים תוספת מינון יכולה יותר להזיק מאשר להועיל ולכן הדברים צריכים להישקל בצורה רצינית עם איש מקצוע פנים אל פנים. בברכה

לנאור תודה לדור ואכן אין אפשרות להמליץ על טיפול אישי ממכתב קצר ברשת. בכל אופן הדבר החשוב ביותר שאפשר ללמוד מדבריך הוא שדיכאון זה דבר חולף ואחרי דיכאון אפשר לחזור לחיים רגילים ללא שום צלקת מהדיכאון. כמובן שהחסרון של דיכאון שהוא עלול לחזור. אני מדגיש נקודה זו כיוון שאנשים שנמצאים בדיכאון מרגישים שהדיכאון חמור ביותר והוא אף פעם לא יחלוף...., כמובן שהתחושה הזו היא חלק מהדיכאון ולא נכונה, לכן חשוב לזכור שהדיכאון חולף ודיכאון אינו הצדקה לשים קץ לחיים. כל טוב דר' גיורא הידש