השפלה

שלום. בעלי ואני נשואים 11 חודש ולפני כן יצאנו שנה (שנינו בני 35). יחסינו התחילו בטיול משותף בחו"ל שם נתקלתי בנורה האדומה הראשונה. נהגנו לצחוק אחד עם השני תוך תקיעת אצבע בגרון כאילו "אני הורג/הורגת אותך". באחד הימים שבהם כעס מאוד עליי, על דבר מה, תקע את האצבע שלו בגרוני עד כמעט חנק. בחורה עם בחור בשום מקום אי שם בעולם ... אפשר לתאר מה עבר עליי ...טראומה. (בקושי הכרנו אז חודש). חזרתי ארצה. התלבטתי. שוחחנו. האמנתי שיהיה בסדר. אחרי כשנה התחתנו. החל מחודשיים לאחר החתונה החלו הצרות. אנו חיים בדירה קטנה ונורא חמה בקיץ. אז בקיץ - כשהוא היה מרים עליי קול בגלל "דבר לא בסדר" שעשיתי או לא - "העברתי אותה" על מנת לא ליצור חיכוכים נוספים ובשם ההרמוניה. עבר הקיץ - הגיע חורף. והנה התופעה חוזרת - כל יום שישי בצהרים - בקביעות - בעת סידור והכנת הבית לשבת - צעקה חזקה (לא משנה על מה - תמיד יימצא דבר מה...) - אנו בשכונה קטנה ושקטה שקטה - כך שהביזוי כפול - פעם אני מוענשת על ידי פגיעה ועלבון מולו ופעם מול השכנים ששומעים - פשוטו כמשמעו - הכל. היו גם צעקות בימות השבוע פה ושם בגלל דברים שכן / לא עשיתי "כמו שהוא דרש". ופעם צעק עליי אחיו שגר בשכנות אלינו - על דבר מה - ב 11 בלילה ברחוב. אחיו ענק ענק בגודלו הפיזי והוא ממש שאג - מאז לא ישנתי יומיים (אגב בעלי היה בחו"ל ואני ישנתי לבד- בבית פרטי קטן) אז אפשר לתאר מה עברתי. טאומה נוספת. 8 חודשים לא עניתי. כבר 3 חודשים אני מראה בתקיפות שאני לא מוכנה לעבור לסדר היום ושאפשר כל דבר לאמר גם בנועם. בשבוע שעבר אמר לי "כוס אוחתק" על שקניתי בחמישה שקלים יותר ממה שהוא קנה - חב' של סבונים. הוא מסרב לשתף פעולה "אם תהיי אשמה אני אמשיך לצעוק". וממשיך לבזות אותי. במקביל אני לא מצליחה להכנס להריון. אני מאמינה שגם בגלל זה - מה יהיה הלאה מול ילדים ??? אנא עיזרו לי חשבתי על כמה אפשרויות : 1. לפנות לבת דודתו שהינה אישה מאוד עדינה ומשכילה ולספר לה. כמו כן לדודו הרב שהשיא אותנו. 2. לפנות לארגוני נשים. 3. להתגרש. מה דעתכם ? אני כבר באמת לא מוכנה לסבול את זה יותר ויש לי תחושה שזה רק יחמיר. אנא עיזרו לי. אני במצוקה איומה. תודה מראש.

אני אישית לא הייתי מביאה ילדים עם טיפוס כזה תחשבי טוב לפני שאת פועלת יש דברים בחיים שפשוט לא ניתנים לשינוי במיוחד אצל אדם מתבגר

ליעל, את צודקת שאינך מוכנה לסבול יותר. לאף אשה בעולם לא מגיע לסבול השפלות וצעקות, גם אם בעלה מתרגז בקלות או חסכן ומה לא. אם את חושבת שלבת דודתו יש השפעה עליו וזה לא יחמיר את המצב - כדאי להתייעץ איתה. ובכל מקרה, - הייתי פונה לארגוני נשים. ישנם כאלה גם במגזר הדתי והחרדי - הם מכירים את הסיטואציות ויכולים לתת עזרה והגנה והרבה תמיכה. תוכלי למצוא דרכי פנייה טלפוניות באינטרנט. הכי חשוב שתשמרי על עצנמך ועל השפיות ולא תתני לאף אחד - גם לא לבעלך - להשפיל אותך ולדכא אותך. ויפה שעה אחת קודם - לא לחכות שהוא יתחיל להתעלל בך גם פיזית. אזרי עוז - אלה החיים שלך!! ואנחנו נשמח להיות לך לתמיכה גם כאן. נעמה

אני לא מבינה מה את עוד עושה איתו, אם כבר בהתחלה הוא מתנהג כך, עכשיו הוא צועק יותר מאוחר שיהיה אולי ילד הוא כבר ירים יד. לכן אני מציעה לפני שיהיה מאוחר מידיי לברוח פשוט לברוח וכמובן להתגרש. פשוט זה האופי שלו ואופי לא משתנה מעולם וזה ילך ויהיה יותר גרוע. הבאת ילד לעולם לא יקרב ביניכם להיפך יהיה יותר ויותר רע עד שיוביל לגירושים. לכן מוטב מוקדם לפני שהיו ילדים מאשר מאוחר .

שלום רב האמת שזה נשמע כמו סכסוך משפחתי שאיננו דורש התערבות של רופא פסיכיאטר. לא מצאתי בהודעה שלך מילים טובות עליו ולכן אני תמה מדוע התחתנת איתו מלכתחילה. כל עוד אין לכם ילדים כל האופציות פתוחות כולל גירושין בהסכמה. בסה"כ אין מספיק מידע בשביל לקבוע אם כדאי ללכת ליעוץ זוגי, או טיפול אישי עבורך, או פרידה. תחליטי בהתאם לאינטואיציה שלך. בברכה

ליעל אני חושב שמגיע לך לחיות בלי פחדים ובטח ללא השפלות, נישואין הם דבר מחייב אבל אחריות לילד מחייבת הרבה יותר. כך שבהמשך לדברי קודמי הייתי פותר קודם כל את הבעיות הללו לפני שחושבים להביא ילד לעולם. בדרך כלל במצבים הללו חשוב מאוד לקבל תמיכה ועזרה. כך שלפני שאת נוקטת בצעדים שחשבת עליהם (וכולם נכונים), תגיעי לפסיכולוג או חברה טובה מאוד אשר יכולים לתמוך בך ולעזור לך לעבור את הימים הקשים. כל טוב דר' גיורא הידש

יעל היקרה, 9 שנים חייתי בהשפלה הזו. חשבתי שאם אדבר עם אחיו... ואם אסביר בסבלנות...ואם אגיב באסרטביות...ואם אזרום ואחבק...ניסיתי הכל. בינתיים הילדים ראו וספגו...ואני הפכתי דכויה וכבויה. ואז - עשיתי מעשה. קמתי והלכתי עם 2 ילדים והשתקמתי ופירנסתי נטולת הפרעות ודיכויים. אמנם לקח לי שנתיים להשתקם מהטרואמה ומחוויות ההשפלה - אבל נרפאתי. התחזקתי. אל תעשי את הטעות הזו לספוג ולהדחיק. היי חכמה ואמיצה והיפרדי. יהיה קצת קשה בהתחלה - אבל בהחלט תזכי בחיים טובים יותר. אין מה להסס ולהתלבט. חד משמעית . בהצלחה !