חיים בלתי נסבלים

שלום, ב-6 השנים האחרונות אני סובל מדכאון עקב נושאים מגוונים ושונים. בעיקר בעיות בדימוי העצמי ופרפקציוניזם מוגזם מעל לכל שיעור. למדתי לקבל את המצב הנורא הזה למרות שהוא משפיע עליי בצורה קשה מאוד - איני מסוגל לייצור קשר עם בנות המין השני, מעולם לא היתה לי חברה ומעולם לא קיימתי יחסי מין על אף גילי (23). בנוסף איני רואה כל טעם לחיים האלו ומחשבות התאבדות הן משהו שבשגרה מבחינתי. כל זאת על אף שאני בחור אינטיליגנטי, בעל מראה ממוצע לחלוטין ומוצלח מאוד מבחינה חברתית. אולם בחודש האחרון חלה החמרה הגורמת לי לחרדה מתמדת שמא אלו ימי חיי האחרונים ושלעולם לא אזכה לראות את האור ולחוש אושר אמיתי. התופעה מלווה בדפיקות לב חזקות, חוסר יכולת להתרכז בעבודה, מצבי רוח קיצוניים ומשתנים וכנ"ל לגבי התאבון. אני חש זר בחברה בה אני חי, מרגיש נחות ומתמלא חרדה כשנועצים בי מבטים. אני נוטה לבכות מספר פעמים ביום, בעיקר לפני השינה. לאחרונה איני שש לצאת מהבית ואני נוטה להסתגר אימת שאני יכול. חברי אינם מבינים אותי כלל, עמיתי לעבודה נראים מודאגים ומשפחתי, כרגיל, אילמת/חירשת/עיוורת לכל בעיה שצצה מכיווני. מעולם לא ביקרתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, על אף שלאחרונה שקלתי זאת. לצערי איני מאמין גדול במערכת הזו, שכן אני מרגיש כי האדם שיושב מולי ושומע את בעיותיי הינו בסה"כ אדם, בדיוק כמוני. דיבורים וניתוחיים קוגנטיביים-התנהגותיים אינם מספיק בכדי לרפא צלקות נפשיות של שנים. העזרה היא בטווח הקצר בלבד, ובטווח הארוך – אלוהים יודע. איני כל כך מוצלח בלשקר לעצמי ואני בטח לא מעוניין לשמוע שקרים מפי אחרים. היריעה קצרה מלהכיל את כל מה שאני חש, אולם חיי אינם חיים ואני חווה סבל עז. אני מפחד למות ומפחד גם לחיות. מצב הביניים הזה מותיר אותי נכה וגורם לי נזק שלטעמי הינו בלתי הפיך וילווה אותי עד יומי האחרון. אני מבקש לשמוע מכם, אולי אתם חשים אותו דבר. אשמח לשמוע כיצד אתם מתמודדים עם בעיותיכם ועם המרוץ האבוד נגד הזמן. הידיעה שאני אולי לא לבד במערכה הזאת היא שאולי תציל אותי ותעזור לי למשוך עוד כמה ימים-שבועות-חודשים, מי יודע. שבת שלום.

עצוב יקר אתה ממש ממש לא לבד !! תדפדף קצת בפורום זה ואחרים,ותראה כמה "אחים" יש לך... גם אני מפחדת מלמות.יש הרבה רגעים שזה מה שאני הכי רוצה.... אבל מפחדת מזה מאוד. גם אני סובלת מדיכאון כבר כשנתיים. מניסיוני, לאחרים מאוד קשה להיות לצד אדם מדוכא. אני נוטה להבין זאת ולכן מתרחקת קצת... אתה מעיד על עצמך כעל בחור אינטלגנטי ומוצלח מבחינה חברתית, ואני חושבת שזה כבר בסיס טוב מאוד בשבילך. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר כשנה וחצי. הטיפול בשבילי הוא קודם כל מקום שבו אני יודעת שהמטפלת שלי,היא היחידה שתוכל להבין את התחושה שלי,לא לשפוט אותה ולא להתעלם ממנה. וזה המון !! משפחתי לא מסוגלת לתמוך בי,הם רואים את מצבי,אך הוא קשה להם ולפעמים מתעלמים ולוחצים... ולכן, אני מציעה לך לגשת לטיפול פסיכולוגי,למצוא את המטפל שתהיה לך כימיה איתו,המטפל שתרגיש שמבין אותך,מרגיש אותך. כמובן שקיימת האופציה התרופתית שכדאי לך לבדוק לגביה. פסיכיאטר הוא רופא. אני מניחה שכשכואב לך משהו אתה ניגש לרופא ומספר לו.... ולמרות שהוא אדם ככל בני האדם, הידע והניסיון שלו עוזרים לפעמים להקל ולטפל. אז למה לא לנסות להקל גם על כאבי הנפש??? קל למצוא חיזוקים לטיעוני הנגד שלנו.... ובמקום זאת,אני מציעה לך לחפש את הטיפול המתאים לך, לנסות טיפול תרופתי,ופסיכולוגי, לבדוק אם זה מקל/עוזר. דימוי עצמי אפשר לשנות,אפשר לשפר. גיל 23 זה זמן טוב להתחיל בשינויים. קשה להמשיך כך בלי שום טיפול,בלי שום עזרה במיוחד כאשר המשפחה לא מבינה ולא תומכת. שיהיה לך בהצלחה.

תרופתיים. האדם שיושב מולך הוא רק אדם אבל כולנו, באשר אנחנו, בסה"כ אוסף של כימיקלים והטיפול התרופתי עובד. מנסיון! חבל לא לנסות...

שלום עצוב... יש הרבה אנשים במצב דומה לשלך, הנתונים הסטטיסטיים מדברים על עשרים אחוז מהאוכלוסייה. זה מספר עצום של אנשים! אבל מה שקורה אצל רוב האנשים הוא שהם לא סוחבים את זה שש שנים, אלא הולכים בשלב מסויים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים. לי יש ביקורת רבה על פסיכיאטרים וגם כעס רב עליהם, וגם אינני שש במיוחד לקחת תרופות למרות שאני לוקח, אבל אם הייתי סובל כמוך כל-כך במשך תקופה ארוכה בצורה בלתי נסבלת הייתי מנסה כל דבר כדי להשתחרר מתחושה כזו קשה. תרופות אנטי דיכאוניות עובדות לגבי לא מעט אנשים. הן לא יוצרות טיפול עומק בנפש ולא מרפאות לפי איך שאני רואה את זה, אבל הן נותנות הקלה די מהירה (תוך חודש) בסימפוטמים. שוב, צריך לשקול היטב את היתרונות יחסית לתופעות לוואי, אבל עם סבל כזה קשה כמו שאתה מתאר, נראה לי ששווה לך לנסות. התרופות נותנות בסיס לריפוי ולחיים ללא תרופות, בכך שהן מאפשרות להרגיש יותר טוב באופן שהוא כביכול "מלאכותי", אבל שאפשר להתרגל אליו, ולהפוך אותו ל"טבעי". תרגיש טוב מיכאל

שלום רב צרת רבים=נחמת טיפשים. קבוצת תמיכה לחולים בדיכאון יכולה להיות תוספת לטיפול אבל לא תחליף. עפ"י הדברים, עליך לקבל בדחיפות טיפול נוגד דיכאון. בחלק מהמרפאות הציבוריות לבריאות הנפש יש קבוצות טיפוליות ששם תוכל לדבר עם אנשים נוספים במצבך, במידה ויחליטו שזה עשוי להועיל למצבך. אבל גם שם מדובר בקבוצה לצורך טיפול ושינוי המצב הנפשי ולא רק לשם התבכיינות הדדית. בברכה

שלום, תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. אמנם הפסיכיאטר/פסיכולוג הם אנשים אבל הם למדו ויודעים כיצד אפשר ומה עוזר לאנשים במצבים הללו. כך שכדאי להעזר בידע ובניסיון שלהם. בהצלחה דר' גיורא הידש