למיכאל

אם אפשר לשאול, מי אתה שאתה עונה לכל כך הרבה אנשים (אני לא מנסה לבקר אותך או משהו כזה) כאן? ואתה מקבל את הפרשנות שנתתי למה שהגדרת כהתקף פסיכוטי (שמדובר באקט שנועד לעצור התרחשות של ירידה ברמת העצמיות או לקדם אותה), ע"פ נסיונך עם אנשים הלוקים בסכיזופרניה?

שלום רון... נתחיל בכך שאין לי ניסיון עם אנשים הלוקים בסכיזופרניה. מעולם לא הייתי מטפל משום סוג שהוא ואין לי הכשרה משום סוג כלשהוא. היכרתי הרבה חולי סכיזופרניה שהיו מאושפזים איתי, וגם כמה חולי סכיזופרניה שהייתי איתם במועדון אנוש, וגם אותי כביכול איבחנו עם הפרעה סכיזו אפקטיבית, שהיא סוג של סכיזופרניה, אם כי כנראה יש לי הפרעה בי פולרית. על סמך זה כתבתי לך שנראה לי שרמת המודעות שלך היא יוצאת דופן, אבל כמובן יכול להיות שזה המצב השכיח אצל חולי סכיזופרניה ואני נתקלתי ביוצאי דופן. קראתי את הדברים הקודמים שלך פעמיים כדי לנסות להגיב, אני אקרא פעם שלישית. קראתי פעם שלישית. אני קצת מתחרט שנכנסתי לזה, כי אלה דברים הרבה יותר גדולים ממידותי, אבל מכיוון שכבר נכנסנו לדיון, אני אגיד לך מה אני חושב מתוך זה שאני אספר על עצמי, ואולי זה יעזור לך, כי אני לא יודע בדיוק מה נכון לגביך. הסבל הרב שלי כשהייתי במצב פסיכוטי ובדיכאון הפוסט פסיכוטי אחריו, שגם בו היה לי מאפיין די ברור של כהות רגשית שאתה מתאר, הוא הפער העצום בין איך שאני תפסתי את העולם לאיך שרוב רובם של בני האדם תפסו את העולם. באיזשהוא מקום הבנתי את הפער הזה, אבל הייתי שקוע בתוך המסקנות שהגעתי אליהם מתוך המצב התפיסתי החריג שהייתי בו שלא יכולתי יותר לתקשר בדרך שבה אנשים רגילים מתקשרים. אתה גם מתאר מצב דומה בעצם, רק בצורה שונה, הרי הנשימות של אחיך הן עניין של מה בכך, אבל אותך הן מעצבנות, כי בתוך העולם הטקסי המיוחד לך יש להן משמעות אחרת. מה שקרה אצלי הוא שהחברה באמצעות בית החולים הפסיכיאטרי כפו עלי באמצעים אלימים להכיר בכך שתפיסת העולם הפסיכוטית שלי היא שגויה ותפיסת העולם המקובלת היא נכונה. איך הרופאה בבית חולים הגדירה את זה: לא חשוב מה הוא חושב, יותר חשוב מה עושה. אבל מה שאני עושה נובע באופן ישיר מתפיסת העולם שלי. הבעיה הגדולה בלהישאר בתוך תפיסת העולם יוצאת הדופן, וזו הבעיה שלך כמו שאני רואה אותה, היא שאתה נשאר שם לבד! אתה כותב את זה בעצמך: "כיום אני כבר חש אובדן עצמיות משמעותי שאני משוכנע שאינו בלבד בתחושות שלי: אני מזהה אותו באופן שבו אנשים מגיבים כלפיי, וזה בלתי נסבל". שים לב: אנשים לא מסוגלים לקלוט את תחושת העצמיות שלך. הם מגיבים להתנהגות שלך, שנובעת מתחושת העצמיות שלך אמנם. מה שאתה בעצם רוצה לעשות הוא לשנות את ההתנהגות שלך, בעזרת מה שאתה קורא לו חשיפה. השאלה היא למה אתה רוצה לעשות את זה? האם מתוך צורך פנימי אמיתי שלך? קשה לי מאוד לענות לך, ואני מרגיש שאני הולך ומסתבך. ניסיתי קצת להביא לך פרספקטיבה שלי ממה שאני עברתי, אם תרצה שנדבר עוד, אתה מוזמן לכתוב עוד ואני אנסה להגיב, אם אני אוכל. מעבר לזה אני ממליץ לך בחום רב לקרוא את הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". ראשית, מפני שזה ספר נפלא, שקראתי פעמיים, אבל גם כי נראה לי שמאוד תוכל להזדהות עם דמות הילד בספר, ואולי הספר יתן לך איזו תובנה חדשה, אבל נראה לי שגם סתם תהנה ממנו. (אפשר להשיג אותו עכשיו בעשרה ש"ח בצומת ספרים). אולי בעצם כבר קראת. בברכה מיכאל

מיכאל רק רציתי לאמר לך שאהבתי מאד את מה שכתבת, ואתה מאד מיוחד בשבילי, ובכלל. שבת שלום תמי.