יש לי שאלה...

אם פסיכולוג / פסיכיאטר חולה לפתע במחלה חשוכת מרפא - יש לו איסור חוקי ליידע בזה את המטופלים שלו? תמיד היה קשה להשיג את הפסיכיאטרית שלי... הייתי צריכה לנסות להשיג אותה חצי שנה עד שהייתי מצליחה (בלי הגזמות - ממש ככה...) עכשיו אמא שלי הצליחה להשיג אותה איכשהו והיא קבעה לי תור לעוד שבועיים מאותו יום... באותו היום בערך שעה לפני היא התקשרה והודיעה שהיא חולה ושהיא דוחה לי ת'תור לשבוע אחרי... שבוע אחרי באתי ולקחתי איתי את אמא שלי, בעלה פתח לנו ושאל אם אם היא קבעה איתנו, אז אמרנו שכן, והוא אמר שהיא מאוד חולה... הכל שם היה נשמע מאוד מוזר... ולי ולאמא שלי היתה הרגשה שאולי היא חולה מאוד... הוא היה די מבולבל ומודאג, והבית שלהם היה חשוך כזה... הוא אמר שהיא תחזור אלינו והיא ממש לא חזרה... עברו כמעט שבועיים מאז... שלחנו לה פקס... ניסינו להתקשר... זה ממש מבלבל אותי וגורם לי להפגע... כל הקטע הזה שלה היה לי נורא קשה... שהיה קשה להשיג אותה... ושפעמיים או שלוש באתי והיא שכחה להודיע לי שהיא לא יכולה בסוף... וכשהיא החליפה פלאפון היא לא הודיעה... ממש הכאיבו לי כל הקטעים האלו... היה לי נורא קשה וזה גרם לי לבלבול רב... זאת אמורה להיות הפגישה האחרונה שלנו... בגלל הכסף ובגלל הקטעים האלה שלה שמחרפנים אותי... אני חייבת לסיים את זה כמו שצריך... וקניתי לה מתנה מושקעת שעוצבה, נחרטה ונצבעה במיוחד בשבילה... נסעתי בשבילה מאוד רחוק - פעם להזמין ופעם לקחת (שלוש שעות נסיעה לכל כיוון...) והיא יושבת בארון... פשוט פוגע... וקשה לי... אני לא יודעת למה היא כזאת ואם עם כולם היא כזאת... אין לי מושג... (חוץ מהקטעים האלה היא בנ"א פשוט מדהים ואיכפתי... היא פשוט מקסימה ורופאה מעולה... וזה מה שגורם לי ליותר ויותר בלבול...) אני אמורה לגמור איתה והיא אמורה לעזור לי למצוא פתרון אחר, היא המליצה לי ללכת למרפאה כלשהי אבל השעות ממש לא מתאימות לי השנה אז אולי בשנה הבאה אני אלך לשם, אני רוצה שהיא תעזור לי לחפש פתרון אחר עד הקיץ כי קשה לי נורא והמצב שלי מחמיר מרגע לרגע... אבל אין... היתה לחברה שלי פסיכולוגית שטיפלה בה מאז שהיא היתה ביסודי בערך, ואז היא אמרה לה כל פעם שהיא לא יכולה, היה בלאגן וזה והיא הציעה שהיא תמצא מטפל חדש, ולא הסבירה לה כלום... היא חשדה... בסוף מישהי מהבי"ס שלנו שמכירה את הפסיכולוגית הזאת סיפרה לה למרות שהיא לא היתה אמורה לעשות את זה... היא חשבה שיותר נכון לספר מאשר להשאיר אותה בחוסר וודאות ומבולבלת... מה לדעתכם עדיף במקרים כאלה? תודה מראש...

אני בעד לספר. זכותם של מטופלים לדעת כשאני חולה, פיזית או נפשית, כי המחלה שלי עשוייה לפגוע גם באיכות הטיפול שלי בהם. כמובן שאין טעם להלחיץ אם מדובר במשהו נשלט או קצר, אבל אם מדובר במחלה רצינית או בבעיה נפשית מתמשכת יותר, לא יזיק להגיד, ולאפשר למטופל גם להחליט אם מתאים לו להשאר בטיפול במצב הזה או שאולי עדיף שיפנה למטפלים אחרים. לי קרה שהייתי בדיכאון כשטיפלתי. לא סיפרתי באופן ישיר, הייתי אז עוד די טרייה בסיפור וההדרכות שקיבלתי היו להסתיר. ואז הגיעה המניה האחרונה, ומאניות אי אפשר להסתיר, ומטופלים ראו, והייתי חייבת להסביר להם ולעשות הפסקה כדי להתאזן. והדבר היפה היה שאף מטופל לא עזב אותי. להיפך, קיבלתי הרבה תמיכה והרבה אמון ממטופלים שראו שהינה גם מטפלים הם בני אדם, גם לנו יש תקופות בהן אנחנו חולים או פחות מאוזנים, ואולי בזכות המצבים האלה אנחנו יכולים יותר לעזור אפילו? ההסתרה יוצרת אי שקט מיותר לדעתי. ערב טוב תמי.

שלום רב כעיקרון חייו האישיים של המטפל אינם רלבנטיים לטיפול. למשל, אם פסיכיאטר נשא איידס זה לא צריך לעניין את המטופלים שלו. לגבי רופאים מתחומים אחרים אז התשובה כמובן אחרת מחשש להידבקות. אינני רואה הגיון להעמיס על אנשים עם בעיות נפשיות קשות שמגיעים לפסיכיאטר גם את הצרות האישיות של המטפל. ברוב המקרים זה לא מעניין אותם ובוודאי שזה לא רלבנטי לעצם התפקוד של המטפל. בברכה

שלום, אני מבין שאת מתוסכלת ומבולבלת ובטח שזה לא צריך להיות המצב אבל נראה לי שגם המטפלת מבולבלת והיא מתמודדת עם משהו שלא מובן לה עד הסוף. גם המטפלים הם בני אדם בסך הכל, ולמרות הרצון להפריד בין העבודה והחיים האישיים בכל זאת הדברים נכנסים לעתים די קרובות. הדבר החשוב ביותר הוא שתביני שאין זו בעיה שלך אלא בעיה שלה. כנראה שיש לה בעיה לצערי, בעיה לא קטנה, הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות הוא לקוות בשבילה שתבריא, אולי לשלוח לה פקס ברוח הזו וכאשר היא תבריא לסיים את הטיפול כפי שתכננת. כל טוב דר' גיורא הידש