דחוף - זוגיות ומאניה דיפרסיה

שלום רב, לפני כחודש נפרדתי מבחורה שיצאתי איתה לתקופה בת ארבעה חודשים. נכנסתי לקשר מבלי לדעת יותר מידי מהי משמעותה של מחלת המאניה דיפרסיה, שבה חברתי חלתה. יש לציין שהיא בת 23, אחרי ניסיון התאבדות. בהתחלה הייתה בינינו כימיה, צחקנו והיה נחמד. היה לה דחף מיני מוגבר, הסקס היה מצויין (אך היא הדביקה אותי במחלת מין בגלל שהייתה עם גברים שלא ממש הכירה (זו גם תופעה מוכרת הקשורה למחלה, לא?), מה שיצר בינינו את המחסום הראשון) לאחר מכן החלו מריבות שנוצרו כתוצאה מנסיבות שונות שלא מצאו חן בעיניי כגון - חוסר ההיגיינה שלה, לא שומרת על עצמה, לוקחת הכל בקלות ולא נותנת חשיבות לדברים מסוכנים כמו מחלות מין, את התרופות למחלה לא לקחה בצורה סדירה - פעם בבוקר, פעם בערב, וכדומה. מנגד, לה התחילו להציק הרבה דברים בי שלא בצדק. עם חלוף הזמן, התחלתי להבחין בתנודתיות נוספת במצב רוחה. זה החל כתוצאה מכך שרציתי לעזוב אותה, היא לא נתנה לי והחלה לבכות, מה שהפחיד אותי כי ייתכן ותיכנס לדיכאון עמוק ותפגע בעצמה. נשארתי איתה, לא כי ריחמתי עלייה, כי באמת אהבתי אותה ושוכנעתי כי כדאי והכרחי לתת לקשר צ'אנס נוסף. בהמשך היא נעשתה פחות ופחות תלותית בי, והחלו תופעות כגון רגזנות יתר, כל "פיפס" או גירוי היה מעצבן, היא הייתה רוקעת ברגליים, כועסת, זועמת, מכחישה שמשהו לא בסדר, בוכה וכולי. ימים אחדים לפני שנפרדנו, היא שקעה במועקה רצינית בגלל הקשר, הופיעו תופעות כמו ירידה באנרגיה, עייפות והאטה מוטורית, וכפי שאמרתי קודם לכן - הרגשתי שהבחורה החלה לאבד בי עניין, לא בגלל שעשיתי משהו רע. היא החלה להיות חסרת סבלנות כלפיי, ולא הסכימה עם כלום. בקיצור, לאחר שנפרדנו התחלתי להעמיק בנושא ובמאפייני המחלה והבנתי שהיא ככל הנראה הייתה שרויה במצבי רוח שונים ומשונים שנבעו כתוצאה מן ההפרעה הביפולארית ושלא יכלתי לשלוט בזה. שאלתי היא - האם מסקנתי נכונה הרי שבסופו של דבר היא בעצמה הייתה מודעת למצבה ואמרה שהיא איננה יציבה וכמו כן אמרה שהיא יודעת שהיא השורש כמעט לכל המריבות. שאלה נוספת - עכשיו אנחנו בקשר מידי פעם. האם כדאי לי לשמור איתה על קשר שכן בסופו של דבר תתייצב כי תבין שהשיפוט שלה כלפיי הפרידה היה לקוי ואז נחזור להיות ביחד? או שכדאי לי להתנתק ולתת לאסימון ליפול לבד? אני שואל זאת משום שאמרה שהיא מעוניינת להיפרד בגלל עצמה ולא בגללי, ושהיא יודעת שלא תשיג מישהו כמוני שיהיה מוכן להתמודד עם הבעיה. אז זה קצת מוזר שנפרדנו. אשמח לתשובות מעמיקות לשאלותיי. היא מאוד חשובה לי, ולדבריה גם אני חשוב לה. תודה. ניב.

ניב זה נורא מורכב מה שאתה מספר ולי בתור מישהי שהיא גם ביפולרית מאוד קשה לקבל את כל התאורים כחלק מהמחלה. אפילו הייתי אומרת שזה נשמע יותר כמו הפרעת אישיות גבולית. ממה שאני יודעת, למעט התפרצויות של המחלה בצורת מאניה, שבהן יש את כל ההתנהגויות המזיקות לעיתים קרובות, כולל לפעמים דברים שקשורים למין, היא לא אמורה להתנהג ככה. כלומר, ברוב הזמן היא אמורה להיות ""נורמלית"" שזה אומר, שמה שיש בין מאניה למאניה, נניח, זו היא האמיתית.. מצד שני.. למרבה הצער, זה שלאדם יש מחלה אחת זה לא סותר אפשרות למחלה נוספת. אבל בלי קשר למחלה עצמה, שהיא זו שמביאה אותך לפורום זה כל מה שקשור לזוגיות בשנות ה-2000 הוא מסובך וכואב, מלא באשמה, בזיוני עבר ובכל המשתמע מכך. לא צריך להיות חולה נפש כדי לסבול מזה, מספיק לגור במרכז הארץ.... כך שיכול להיות שהיא עשתה טעויות גדולות בעבר, וכעת היא משלמת עליהן בצרות מורכבות מאוד. לא כל כך הבנתי את השאלה שלך לגבי עתיד הקשר. האם אתה רוצה לחדש את הקשר הזוגי שלכם? אם אכפת לך ממנה, כבנאדם, ואתה מתאר את כל הקשיים שלה, אז תנסה ללוות אותה לטיפול. שתהיה שבת שלום, בהצלחה לשניכם ראומה

היי, ראשית שבת שלום ותודה על תשובתך. אם כי לא כל כך הבנתי אותה. מה שאני מתאר כאן מאופיין גם בכל הספרות הרשמית של מחלת המאניה דיפרסיה ומפורסם גם בכל אתרי האינטרנט, הרי שבסופו של דבר ההתנהגויות המתוארות אינן של בנאדם רגיל. היא מטופלת אצל פסיכולוגית, אבל עובדה שהיא עדיין מתנהגת בצורה מוזרה ולדבריה איננה מצליחה להחזיק קשר עם בנאדם המון זמן. מאידך, היא קושרת קשרים עם אנשים זרים, שוכבת איתם ולאחר מכן מצטערת על כך. זו גם תופעה מאנית, לא? בנוסף, כל התופעות כגון רגזנות יתר, קפיצה מכל גירוי, חוסר סבלנות והיגיינה שחולפים - גם קשור, נכון? מצד שני, את אומרת שבין מאניה למאניה יש תקופות של הפוגה ושזו היא האמיתית. אני ממש לא קונה את זה, כי אני מכיר אותה טוב, ואני יודע מתי היא נגמרת והמחלה מתחילה. ולכן, תלוי אם היא מקבלת את הטיפול התרופתי המתאים ובצורה סדירה. חוץ מזה, יש גם את מצב ההיפומאניה, בו החולה שרוי במאניה רדומה או לחילופין מצב מעורב. הכל יכול להיות, ולכן אני שואל - איך אני יכול לעזור לה בדרך עקיפה? והאם בכלל כדאי לי להישאר איתה בקשר? אני מפחד שהיא תלך לאיבוד והיא מאוד נהדרת וחבל. האם כדאי לי להדק את הרסן שמא תיכנס למצב מאני ותתחיל שוב לחפש גברים שאינה מכירה? האם כדאי לי לנסות לשמור עלייה, או שלפי מיטב ידיעתך זה ילחיץ אותה מהבחינה שאני כל הזמן מנסה לדאוג לה ונצמד אלייה? יש לציין כי כולם ניתקו איתה קשר, ההורים שלה כמעט ולא משוחחים איתה, ממש לעיתים, ויש לה רק שתי חברות שלא גרות באזור שלה.