לד"ר הידש

ד"ר הידש שלום רב, לפני כשנתיים עברתי פסיכוזה בת 5 חודשים (מחשבות יחס, מחשבות גדולה, כוונת זדון), עקב גלישה בפורום אינטרנטי. נעשו לי אבחונים ולא גילו ליקויים פוסט - פסיכוטיים, כמו-כן הפסיכוזה הוגדרה כחד- פעמי , הכוונה לא אובחנתי כחולה בסכיזופרניה. הייתי מאושפזת במחלקת יום כחודשיים והדבר לא עזר לי (אובחנתי שסובלת מהפרעת חרדה). יחד עם זאת , כתבתי לך באחד מהפעמים וענית לי , שלא תמיד ניתן לצאת מזה...מהסוג של דכאון... אני יודעת כי קשה לאבחן דרך האינטרנט, אך אני כותבת לך בהתייחס ישירות למה שאתה כתבת לי , אני רוצה להבין למה בדיוק אתה מתכוון שקורה אחרי פסיכוזה...חד- פעמית...האם בהכרח תמיד יש נזק, והאם הוא בלתי הפיך? האם לעולם לא אחזור לעצמי...לויטליות ולחיוניות שהייתה לי? אני לא יודעת מה לעשות...אני לא מרבה לעשות...מה לדעתך הדבר שיכול הכי הרבה לעזור ולקדם אותי...מסגרת לימודית? עבודה? אני בחרדות שלא אצא מזה ... ובמיוחד לא ברור לי הדברים שכתבת, הם ניראים לי מאוד מופשטים וכוללניים... אשמח לתשובה אולי יותר ברורה ומורחבת....

ילדונת... אני אתן לך דוגמא מתחום אחר לגמרי.. מתחום האורטופדיה. נניח שאדם עבר תאונת דרכים. שמו לו גבס, עוד לא יודעים מה שבור, מה יתאחה, מה ניזוק. ועכשיו מורידים לו את התחבושות והוא צריך לנסות ולראות מה הוא יכול ומה לא. אז מה הוא צריך לעשות? הוא צריך לנסות!! הוא צריך לקחת קביים, ולנסות ללכת קצת כל פעם קצת וקצת יותר לעשות פיזיותרפיה להקשיב לגוף שלו כדי שלא לעשות מאמץ ולחץ גדול מדי על העצמות והשרירים שעוד לא חזרו למלוא כושרם אבל אף אחד לא יכול לומר לו אם הוא יחזור להיות גמיש וחזק כמו פעם. אז הוא עושה את כל המאמצים, נח אחרי המאמץ, שוחה קצת, כדי לא לאמץ מדי את הגפיים. ולאט לאט הוא משתקם, אז רק תחליפי את הנפש שלך בגפיים ואת הפיזיותרפיה בפסיכותרפיה את הקביים בתרופות ואת המאמץ בחיים עצמם וקיבלת את המרשם שלך... :-) נראה לי שאת מתחילה לחשוב קדימה וזה מאוד מעודד מה לגבי קורס ערב במשהו? בהצלחה ראומה (אגב, אני קוראת לך ילדונת, אבל בת כמה את, בעצם?)

התסכול והייאוש שלי כה כבים עד כי לעיתים אני חושבת על מוות. את צריכה להבין הייתי קודם בעמדה ניהולית בכירה, תיפקדתי ברמות גבוהות, התפרנסתי יפה, אני אקדמאית, נראתי לא רע בכלל...המצב כיום הוא שאני לא עובדת מזה שנתיים, אני מתקשרת בוכה לאנשים שאני בקושי מכירה על מנת לבקש הלוואות...אני בסיוטים ובסרטים שמא לא אתקדם והמצב שלי לא ישתפר, אני בקושי מתפקדת, בקושי עושה דברים אם בכלל...ואני לא מגזימה...קשה לי אני מרגישה מוגבלת ומקובעת באמת כאילו כל הנפש והמח שלי היו מגובסים שנים...ואני מרגישה עמוק בפנים שהמצב שלי לא ישתפר בהרבה...כי תאמרי לי, איך אפשר...אני מחוקה, לא מרגישה שמשהו מתקדם אצלי... תוכלי לומר לי אולי במה זה תלוי? בעוצמת ובמשך הפסיכוזה? אגב, אני בת 33 לא ילדה, אך כיום לא עצמאית כלל. אני אגיד לך מה עוד...החשש הכי גדול שלי הוא, שכיום ייתכן והמצב שלי אבוד ובלתי ניתן לשיפור ...בגלל עצם היותי בבית, לא בעשייה מזה זמן רב- שנתיים + ניראה לי שזה נהיה יותר ויותר קשה עם הזמן. הייתי שמחה לשמוע איך אצלך המצב, האם ישתפר ובכמה? הייתי רוצה להאמין ולפנטז שככל שאכנס עכשיו לעשייה (נראה לי מופרך לחלוטין, אני מתקשה למצוא עבודה ופוחדת גם שלא אתפקד בה), כך אחזור למצבי הקודם באופן מלא. ראומה יקירתי- עזרי לי, אני נואשת מאוד. תודה