גאווה

לכולם שלום ולדוקטור מקווה שתחזור בהקדם אני משתתף לפעמים בפורום, בכל מיני שמות, ועכשיו אני רוצה לשאול אותכם מה דעתכם על מצעד הגאוה וכל הסיפור שיש עם הקיום שלו בירושלים? אתם יודעים שלפני הרבה זמן הומוסקסואליות הייתה מחלה שכתובה בספר האיבחונים של הפסיכיאטריה? אני עדיין פוחד לצאת מהארון, מפחד לאבד את העבודה ואת המשפחה. מה דעתכם? אני

שלום אורן אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים לשאלתך. יש פורומים שלמים עבור הקהילה הso called גאה. אכן, לפני עשורים ספורים בלבד הומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק, והיתה רשומה כמחלה פסיכיאטרית. למה בעצם אתה שואל לדעתנו על המצעד בירושלים? דעתי, היא שיש למנוע אותו. יש גבול למידת הפרווקטיביות הנסבלת. ירושלים היא עיר עם אוכלוסיה דתית וערבית ברובה, ואני לא מבינה למה אי אפשר לצעוד בתל אביב, שם הקהילה הגאה היא חלק אינטגרלי מהאוכלוסיה הכללית, חלק מקובל, מכובד ורצוי. אני חושבת שזה פוגע בתושבי העיר, ושאין לכך הצדקה. ההומוסקסואליות מותרת בחוק, אין מי שימנע מאדם לגדל ילדים עם בן זוגו, גם אם הוא מאותו המין, וישראל,אחרי הכל היא לא מדינה אתאיסטית, וההומוסקסואליות עומדת בסתירה ליסודות הדת היהודית. כך שלצעוד בעיר הקדושה לשלושת הדתות, בישבנים חשופים, ובהתנהגות מינית גלויה, בוטה, מתגרה, זה לדעתי דבר שיש למנוע. אני לא חושבת שיש מה להתגאות בהעדפה מינית כזו או אחרת. אבל לגביך אתה. אני חושבת שבעבודה לא צריכים לדעת מהן ההעדפות המיניות שלך. זה לא זכותו של אף אחד לדחוף את האף ולשאול שאלות חטטניות, ואתה לא מחוייב לספר. אני משוכנעת שהמשפחה שלך, אם היא לא דתית, תקבל אותך, עם כל הקושי. אם אתה שלם עם הבחירה המינית שלך, אין טעם לשקר להם. חבל להוסיף לך עוד סבל. אני כאן בעד לא להסתיר מההורים. אני מניחה שאקבל גם תגובות נאצה. שאלת לדעתנו, וזו דעתי. תפריד בין דעתי על המצעד לדעתי לגבי הרצון שלך לחשוף את ההעדפה המינית שלך בפני הקרובים אליך. ראומה

שלום ראומה... גאווה במי שאתה, ולחימה על הזכות שלך להיות מי שאתה. על פניו אני מסכים איתך, אין כאן כל מקום לגאווה, כמו שאדם שמעדיף רק נשים שמנות נניח לא יהיה גאה במיוחד בהעדפתו זו. הצורך בלהיות גאה ולהביע את הגאווה הזו נובע מהדיכוי המתמשך של הומואים לאורך הדורות על ידי שליחיו של המוסר היהודי נוצרי ומתוך הסתמכות על אותו משפט מפורסם ב"ויקרא". זה כמובן לא היה נכון לתקופת יוון הקלאסית, שבה זה היה לגמרי מקובל ונחשב הנטייה הטבעית. ראומה- תיקון עובדתי- בתור מישהו שצעד במצעד הקודם בירושלים, ואולי גם יצעד במצעד הנוכחי, לא היה בירושלים אף אדם עם ישבן חשוף ולא היו שום פרובקציות מהבחינה הזו. ואנשים בהחלט כיבדו את האופי המיוחד של העיר. לא הייתה שום התנהגות מינית גלויה, בוטה ומתגרה. את לא היית, אז את לא יודעת ואת שופטת על פי סטגימה. שום דבר מעבר למה שסטרייטים עושים ברחוב מדי יום ביומו מבלי שאף אחד מתרגש. ולמה דווקא ירושלים? מבחינתי האישית זו העיר שנולדתי בה ואני גר בה וחי בה, ואני משתתף במצעד כחלק מהשייכות שלי גם לקהילת הגייז וגם לעיר הזו. מהבחינה הכללית ירושלים היא אמנם עיר קדושה, אבל היא גם עיר רגילה וחילונית בחלקים רחבים שלה. אין כאן צעדה במקומות קדושים, אלא באיזור החילוני לגמרי של ירושלים ולכן אין כל פגיעה בקדושה של העיר. קטע הרחובות שבין המדרחוב לגן הפעמון הוא לא קדוש בשום אופן לשום דת. ושוב- ירושלים היא סמל היא הבירה של מדינת ישראל, והמאבק האמיתי של הגייז הוא לא לקבל הכרה בתל-אביב, אלא בכל הארץ, וירושלים מסמלת את כל הארץ. זה נחמד לעשות הפנינג כייפי בתל-אביב, וזה באמת היה מטופש לבטל את ההפניג הזה השנה, אבל זה לא כל-כך משמעותי וחשוב מבחינה פוליטית חברתית. וחוץ מזה, יש כאן מסר עצום להמון אנשים דתיים וחרדים וערבים ואחרים שמה שהם מרגישים הוא לגטימי ולא סטייה או חטא כמו שמנסים למכור להם. מעבר לזה שהמאבק כאן הוא הרבה יותר רחב והוא מאבק על ציביונה של המדינה. ואולי את לא רואה את זה עכשיו, אבל עוד עשרים או שלושים שנה, המאבק של ההומואים היום בירושלים יהיה גם המאבק שלך. ואיך הגענו לזה בפורום פסיכיאטריה? בברכה מיכאל

עד שנות ה-80 של המאה ה-20 ניתן היה לאשפז בכפיה בארץ הומוסקסואלים בבתי חולים לחולי נפש. ב-20 השנים האחרונות, בגלל לחצים פוליטיים ואחרים, החליטו להוציא את ההומוסקסואליות מהטיפול הפסיכיאטרי, אך אין זה אומר שפסיכיאטרים חושבים שהומוסקסואליות היא דבר נורמלי. פשוט הלחצים הפוליטיים והחברתיים עשו את שלהם והנושא יצא לחלוטין מתחום הפסיכיאטריה. החרדים היו בוודאי רוצים שימשיכו לאשפז בכפיה על אבחנה זאת. ההומוסקסואלים רוצים להתריס נגד החברה שדיכאה אותם הרבה שנים ואין מקום יותר מוצלח מזה מאשר בלב ירושלים. מדובר במיעוט שהיה מדוכא ומופלה לרעה במשך עשרות שנים ולכן המחאה וההתרסה שלו נגד החברה הנורמטיבית.

שלום אורן... לגבי המצעד עניתי לראומה. לגבי היציאה מהארון- אני דווקא לא חושב שזה צעד הכרחי לכל אדם ובכל תנאי. יש אנשים מוחצנים שאוהבים לשתף אנשים במה שהם עוברים, ויש אנשים יותר מופנמים וזה גם כרוך בנסיבות שאתה נמצא ובחברה שלך ובמידת השמרנות של ההורים שלך. בברכה מיכאל

לאורן אני חושבת שהכל עניין של איזון. אם החברה שלנו היתה יותר סובלנית לאנשים עם מחלות נפשיות או להבדיל גייז, לא היה צורך לצאת עם סיפורים אישיים או עם מצעדי גאווה מיוחדים. לא היה צריך לצאת משום ארון, כי לא היה ארון כזה. אין ארון לאנשים עם אסטמה, נכון? אדם עם אסטמה פשוט מטפל בעצמו. אבל אדם שסובל ממניה דיפרסיה, או, להבדיל, שנמשך לבני מינו, חי בחרדה שמישהו יגלה משהו, שאינו פשע ואינו בושה. ההתייחסות של הדתיים להומוסקסואלית היא, לדעתי, גזענית. אני לא מספיק מבינה בדת, למרות שאני אישה מאד מאמינה, אבל אני חושבת שיש יותר מדי סיפורי פשט בתורה על הומוסקסואליות- דוד ויהונתן, הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו.. יבואו רבנים ויסקלו אותי, גם כותבת בשבת וגם מחללת את הקודש... אבל אני חושבת שלכפות את נקודת ההתייחסות שלך על האחר זה חילול הקודש, כי כתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, כלומר, לאמונתי, התורה היא תורה שמטרתה לאפשר את כל הגיוון הקיים, ולא יתכן להוציא מגזר מסויים מהכלל. ולא חשוב אם אדם עבריין, עדיין מתירים לו להתפלל. הבית היהודי אמור להיות פתוח לכל בניו. גם לחרדים יש מה ללמוד על דרך ארץ ועל יחס של כבוד לשונים מהם. לזרוק אבנים בשבת זה חילול הקודש. זה חילול שבת. ככה אני חושבת. ומצעדים של גאווה הם סוג של התחזקות מול עולם מגנה ומתייג. כפי שאני כותבת את שמי כאן בפורום. אולי יש כאן סוג של מצעד גאווה. כי כל כך הרבה שנים הייתי בארון, שאני צריכה את המצעד הזה, כדי להביע מסר לעולם, שמותר. מותר להיות חולה. מותר להאמין שאני משיח. מותר להשתגע, כל עוד אני לא פוגעת באחרים. מותר ולא תמיד בשליטה... מותר לצאת מהארון. מותר להיות פסיכולוגית קלינית שהיא גם משוגעת לשעבר. מותר לכעוס, לכאוב, לצעוק, למחות ולוותר. מותר. זה מצעד הגאווה שלי. ואני הולכת איתך, מיכאל במצעד שלך, מבחינה מוסרית. דרך אגב, ההפגנה נגד הרפורמה ביום ראשון התבטלה בינתיים, כי יש התקדמויות ככל הנראה ואולי הגזירות יהיו פחות חמורות ממה שאמרו בהתחלה. שבת שלום ומנוחה תמי.