לרואמה

ראומה, יקירתי, אני מאוד מעריכה את המאמצים שאת עושה בשביל להבהיר לי שאני אובססיבית נולא מקצא את האנרגיות למקומות הנכונים (אגב, אני אכן מטופלת בשר ודם), אך כמו שאת ענית לי כך ענו לי, לצערי, גם אנשי המקצוע- מאין מטשטשים עקבות. ועצם הטשטוש וחוסר היענות באופן קונקרטי ועינייני משאיר אותי יותר חרדה- את צריכה להבין נקודה זו. ייתכן שאני קצת אובססיבית אבל אני שואלת באמת ובתמים- איזו פגיעה יש לאחר פסיכוזה והייתכן שהיא עקבית על כולם? ומהי אותה הדרדרות? האם ניתן לחזור לשלמות כפי שהיה לפני המשבר? תביני, עד היום ובמשך שנתיים אני קוראת על השפעות הסכיזופרניה (ואני לא חושבת כלל שיש בזה משהו רומנטי או נעים, נהפוך הוא- אני אכן, סובלת) וחושבת שנפגעתי באורח מסויים ולעולם לא אהיה כפי שהייתי קודם, מלאת חיוניות, יעילה, פרודוקטויבית, מלאת שמחת חיים, עם יכולות גבוהות. זהו, מקווה שפעם אחת ולתמי משיהו יענה לי על השאלות האלו בצורה רצינית ומקיפה, וכאשר זה יקרה אני מניחה כי הניח לזה גם כן. שבת שלום

רווית אני, תמי גנדלמן, פסיכולוגית קלינית, אומרת לך שאת לא חולה בסכיזופרניה. אני לא מאמינה בסכיזופרניה. אני מאמינה באהבה. אין תשובה אחרת, נשמה. את יכולה לבחור למי את מאמינה, לאהבה או לסכיזופרניה. נראה לי שאת מעדיפה להיות קצת סכיזופרנית, אבל הנשמה שלך מתקוממת. אז תחליטי נשמה. אם תרצי להיות קצת סכיזופרנית אני אבוא אליך ואתן לך חיבוק. ואם תרצי לצאת משם- תבואי את אלי ונתחבק ונחגוג. תחליטי, נשמה. זה בידים שלך. אני מי שאני חושב שאני, בכל רגע נתון. תמי.

לרוית היקרה תמי גנדלמן הפסיכולוגית שאינה מאמינה בסכיזופרניה הייתה במאניה לפני כמה שבועות וכתבה כאן בפורום בלי סוף מילים משיחיות כמו שעכשיו היא מנסה להראות לך שכל מחלה אפשר לרפא בחיבוקים ונשיקות ויציאה מהארון. מחלה זה מחלה וצריך תרופות כדי להבריא ולא להאמין לכל מי שהוא חושב שהוא משיח. אם את מטופלת אז למה את לא מקבלת את כל הפתרונות המהטפלים שלך? אנא המתיני בסבלנות עד יום ראשון כשמנהל הפורום יחזור ותשאלי את השאלות שלך בלי שיגידו לך שאת אובססיבית ובלי שיגידו לך שאין דבר כזה סכיזופרניה. גלי

אני באמת רוצה לדעת, ואני ממש לא מתכוונת להישמע צינית בהודעות שלי. פשוט,הרופאים אומרים שאני לא סכיזופרנית, וגם לא בטוחים כ"כ שהיתה לי פסיכוזה, אבל אני בטוחה שכן, תיראי באחד מההודעות שלי- תיארתי במדוייק מה היה לי, מחשבות יחס, מחשבות גדולות. המצב להיום הוא- שאני לא פסיכוטית, אך אני מרגישה חסרת אנרגיות, ללא מצב רוח...לא בפוקוס כבר שנתיים מאז המשבר...ואני שואלת, מהי אותה הידרדרות? אני חושבת שאני שואלת באופן די ברור, בשביל לקבל תשובה ברורה. ומהם הסיכויים לחזור להיות מלאת ויטליות, כפי שהייתי קודם? בתודה רוית

אני לא רוצה לפתח כאן ויכוח, מה נכון יותר ה-dsm או ריפוי מתוך תשומת לב לדברים פשוטים. אך , אני בכל זאת מעוניינת באמת לדעת ולהבין. איך יודעים מתי זה סכיזופרניה? ומהם הנזקים וההידרדרות שמדברים עליה אחרי פסיכוזה? אני רוצה להשוות ולראות אם זה מה שאני חווה. תודה