לאחות ולחברים שעברו פסיכוזה

את תיארת במדוייק את מה שאני חווה- חוסר בחיוניות ואופטימיות.... חוסר יכולת לראות במכשול כאתגר לחיים....ופחד וחשש מקשיים בלי שום פורופורצייה, אני בעיקר לא מעיזה כמו פעם...קודם הייתי חיה רעה...במובן הטוב של המילה. העזתי, הייתי מלאה אומץ לנסות דברים והייתי גם בטוחה ומאמינה שאצליח...והייתי מלאה בשמחת חיים וחיוניות. השאלה שהכי מדאיגה אותי- זה האם זה יחזור???.??.? אנא, ענו בכנות! ובכלל נמאס לי כל הזמן לעשות השוואות בין רוית שלפני המשבר לבין רוית אחרי...

לרווית אני עונה לך הפעם באריכות, ומקווה שהפעם כן תצאי מחלונית השיחה הזו עם איזשהו מידע או עצה רלוונטית ומעשית. ואתחיל במה שכתבתי לך בפעם הקודמת, וליתר דיוק בהתנצלות – קראתי שוב את מה שכתבתי והבנתי שאפשר שלא להבין שכוונותי היו טובות, ואני מתנצלת לכן אם נפגעת מהתשובה שלי. כתבה לך מישהי שאל לך לאבחן את עצמך בפורום ואני מסכימה איתה. איבחון עצמי הוא דבר מאוד מוכר ודי מסוכן, שחווים אותו כל מי שקורא ספרות מקצועית, סטודנטים לרפואה, וגם כמובן אנחנו, שמנסים לברר מה קרה לנו ומה יש לנו. למרות שיש סיכוי שתאבחני את עצמך לפי דברים שקראת, כי בסך הכל את מכירה את עצמך הכי טוב, אני מציעה לך שלא להסתכן בכך. מהסיבה הפשוטה – שלא 'תדביקי' לעצמך תווית שגויה שרק תכניס אותך לחרדה ולדיכאון. ואני אתן לך דוגמא אישית, בתור מישהי שעברה פסיכוזה מאובחנת ללא כל צל של ספק- אני השתחררתי בלי איזשהי אבחנה. אז גם לי היה פחד שאני סכיזופרנית, בגלל שידעתי מספיק על המחלה לפני כן ופחדתי מאוד ממה שזה אומר להיות חולה במחלה הזו, ולקח לי זמן של יותר משנה עד שחזרתי לחצי ממה שהייתי לפני כן, ובזמן הזה כבר הבנתי שאני לא סכיזופרנית. אולי אם הייתי יותר מפחדת מהאפשרות הזו הייתי נכנסת לחרדה וההחלמה שלי הייתה מתעכבת. ועכשיו למה שאת שאלת - למה את מתכוונת שעברת מחשבות יחס באינטרנט? חשבת שאת משפיעה על אחרים, או שאחרים עליך? אולי היית מאוד עייפה והתמכרת לכתיבה בפורום, כמו רבים אחרים, ומתוך האינטנסיביות קצת איבדת פרופורציות? אולי תפרטי? את אומרת שהיית אשה יותר פעילה בעבר ועכשיו את כבר לא. האם זה באמת בעקבות התקופה הזו? האם קרו לך עוד דברים, עוד שינויים:? למשל, אולי סיימת מערכת יחסים, פוטרת מהעבודה, מישהו קרוב לך טס לחו"ל? אולי עברת מקום מגורים או סיימת לימודים? נראה לי שזה די נורמלי שתשתני, עם השינויים בחייך ובגילך, וזה לא בהכרח מעיד על פתולוגיה. לדוגמא, אם היית במסגרת מסוימת מאוד פופולארית, והיו לך הרבה חברים, אבל עברת מקום מגורים ואת לבד, ואין לך מספיק מפגשים חברתיים, אז נשמע לי סביר שתרגישי פחות אנרגטית, ואפילו שתרגישי ריקה, משועממת או חסרת ערך עצמי. מה שאת מתארת נשמע לי כמו סוג של דיכאון, דיסטמיה, אם את מכירה את המושג – דיכאון קל אבל מתמשך ויכול להיות שהיית בהיפומאניה אז, ושאת עכשיו בתקופה של חידוש אנרגיות אבל מאוד קשה לומר לך דרך הפורום ודרך המעט שאת כותבת, וחבל לי עליך שתאבחני את עצמך במשהו שמנבא רעות. וכמו שכבר כתבתי לך, בסופו של דבר מה שמשנה זה מה שעכשיו. אם המטפל שלך חושב שעברת פסיכוזה הוא בוודאי לא רשם לך רק תרופות נגד דיכאון, ואם הוא לא חושב, אז אולי כדי לסמוך עליו, ולנסות יחד איתו להגיע למצב שטוב לך מבחינה נפשית, וההמלצה שלי היא לשלב גם טיפול פסיכולוגי. מאחלת לך בהצלחה, ומקווה שעזרתי ראומה

כתבתי תשובה ארוכה והיא לא עלתה. אז נדבר בטלפון בבוקר, טוב? חיזקו ואימצו, יש חיים אחרי החושך.. תמי.