למה?

שלום לפני 3 שבועות אחותי נפטרה ממחלה ממארת שסיפרו לי שקרה הדבר בכלל לא בכיתי ידעתי שהיא חולה מזמן שבעה לא ישבנו כי הייתה ערב ראשהשנה רק חצי שעה היא הייתה גרה עם שאר המשפחה שלי בחוץ לארץ אני לא בוכה ולא יודעת למה ?אני מקבלת תרופה בשם רסיטל 10 מילי גרם לא יודעת אולי בגלל התרופה?בעלי מתבייש בי שאני לא עצובה האם זה יכול להשפיע אחר כך עלי בצורה יותר קשה? בבקשה תן לי תשובה ותודה מראש.

דנה היקרה אני משתתפת בצערך על מותה הפתאומי של אחותך. תגובות האבל של כל אדם מאד שונות, ובשנה הראשונה של האבל, כל תגובה היא נורמלית. יש אנשים שבוכים הרבה, יש שנמצאים באיזה סוג של חוסר תחושה, חוסר רגש. לפעמים לוקח זמן, אפילו שנים, להתחבר לתחושת האבל והאובדן. אל תציקי לעצמך בשאלות. תנסי לעשות דברים שעושים לך טוב, ולזכור את אחותך מהימים היפים שנשארו לך בזכרונות. הבכי יבוא, כשהוא יבוא. בינתיים, חיזקי ואימצי. אנחנו כאן איתך. תמי.

דנה שלום ראשית, כפי שבוודאי יאמרו לך פה ובכלל, כל אחד מתאבל בדרך אחרת. ואין דרך אחת מחייבת. אבל אחרי המשפט המחייב הזה, אני רוצה להביע המון אמפתיה. אני קיבלתי את ההודעה על מותו של בן דודי כשהייתי מאושפזת, ולא יכולתי להתאבל. פשוט לא עיכלתי. לא בכיתי שבועות אחר כך. רק אחרי שהתאוששתי ממה שאני עצמי עברתי, בלי שום קשר לאבל, יכולתי לבכות. וכשמעייני הדמעות נפתחו הם זרמו בשטף בלתי פוסק. בלי להגזים בכיתי כמעט כל יום, בקרים רבים התעוררתי מחלום כשאני ממררת בבכי. אני מבינה ללבך מאוד, מכיוון שהוא נהרג לפני סוכות, ולכן לא ישבנו שבעה. לדעתי עצם זה שלא היה שבוע של אבל כמו שנהוג ביתר ימות השנה, שנת האבל הייתה קשה אף יותר. המשפחה שלנו מתקשה להשלים עם החלל, ויקח לנו עוד הרבה זמן. עד כמה שזה ישמע מקברי, אני ממליצה לך להתחבר למוות בצורה היבשה, בלקרוא את מנהגי האבלות באתר של החברה קדישא, להתחבר לאובדן, לאדמה, לאינסופיות של המוות ושל החלל שהאדם שהלך לעולמו משאיר אחריו. ואל תדאגי לדמעות, הן עוד יגיעו וכמו שאמר אחי, כשהצטערתי שלא הכנו משהו לקרוא באזכרה - יהיו עוד ימי זיכרון רבים, כדי לשאת דברים, כדי להזכר וכדי לבכות בכי קולקטיבי ליד הקבר של בן המשפחה. משתתפת בצערך ראומה

שלום לך , קודם כל אני משתתף בצערך ובצער המשפחה . יתכן שאת לא בוכה כי את מבטא עצבות בצורה אחרת. הרי לא כל אחד מבטא עצב בבכי . חיצונית את לא בוכה , אבל אני בטוח שפנימה בתוך ליבך את עצובה מאד . אכן כל אחד מבטא עצב בדרך שלו. בנוסף האסון הייה צפוי בהחלט , לא מדובר בהפתעה מחלה ממארת אינה משחק מחבואים . ציינת גם שאחותך גרה בחו"ל ( אם הבנתי נכון ) , כלומר לא קרוב , גם לגורם זה ישנה השפעה מסויימת . בברכה וכל - טוב גילבר - משתתף בפורום

אני נכנסת לפורום מידי פעם וקוראת חלק מההודעות, פעם ראשונה שאני נתקלת בך, ורציתי לומר לך שאתה ע ש ר ! ! !