תסמונת בי-פולאר (מאניה דיפרסיה)

התחלתי לצאת עם בחור שסיפר לי שהוא סובל מתסמונת פי-פולאר- מאניה דיפרסיה, לטענתו הוא מטופל עם כדורים והוא מתנהל ומתפקד כאחד האדם, יחד עם זאת אני מלאה שאלות לגבי הנושא, האם בהכרח הטיפול התרופותי ימנע התקפים בעתיד, כיצד לומדים לזהות התקפים, מה ההשלכות על כך בקשר זוגי, והאם ניתן לנהל אורח חיים יציב אם מישהו שסובל מהפרעה שכזאת, כמו כן החשש הגדול לגבי הגנטיקה האם אני לוקחת סיכון כאשר אני מביאה ילד לעולם עם מישהו שסובל ממחלה שכזאת, אני פוחדת אבל הפחד נובע מחוסר ידע רב בנושא, כל מה שקשור במחלות נפשיות מדאיג אותי מאוד מאוד, אני רוצה להיענות לבקשתו ולא לשפוט אותו בטרם יש לי את כל התשובות, אודה לעזרה

שלום מירב הסיכון לקבל התקף נוסף תוך כדי נטילת תרופות הוא לא גבוה, אבל גם לא אפסי, מדובר בעשרים אחוז. החיים עם בן אדם בדיכאון או במאניה כבן זוג לחיים הם לא פשוטים בלשון המעטה. אבל זה כולו עשרים אחוז? הרי זה כל-כך קשה למצוא מישהו לאהוב אותו...מה הסיכוי האמיתי למצוא אהבה אמיתית? אחוז? חצי אחוז? אני לא מתכוון לזוגות שנשארים בגלל נוחות או הילדים ארבעים שנה, או שמצאו להם איזה הסדר מספיק הולם לנוחות החברתית שלהם... גום התקף נוסף הוא לא סוף העולם, אבל, כן, אני אומר לך מראש, זה קשה לבן אדם שעובר את זה, אפילו קשה מאוד, ולא פחות למי שנמצא איתו. בכל מקרה, התקפים בסוף חולפים עם תרופות (במקרה שלי למשל) או אפילו בלי תרופות (כמו אצל תמימי..). ואפשר להתמודד עם זה. כמובן, אם את כמו חלק גדול מהאנשים, שגם אם לא יהיו מוכנים להודות בזה, מתייחסים לאהבה וזוגיות כמו עסקה כלכלית, אז ברור שעדיף לך למצוא בשוק מישהו שהסיכוי שלו להתקף מאני פעיל הוא אחוז אחד, שזה רוב האוכלוסיה, לבין מישהו שהסיכוי שלו זה עשרים אחוז. כמו שכמובן ברור שעדיף לך להעדיף רואה חשבון על זבן או פועל. בהצלחה בכל דרך שתבחרי... מיכאל (אני כאמור משוחד כי אני מאובחן עם המחלה הזו גם...)

כרגע הוא מאוזן דבר שלא מבטיח שבעתיד לא יהיו התקפים נוספים. אם מכירים טוב את החולה מייד רואים שינויים בהתנהגותו שבתחילה יכולים להיות קטנים. לא קל בכלל להתמודד עם זה. יכול להגיע לתוקפנות מילולית ופיזית. החולה בדרך כלל לא מודעה לשינויים האלו. לכן מאוד קשה לנהל חיים רגילים ותקינים. כל זמן חיים בצל המחלה. המחלה היא תורשתית מה זה, לא אומר שיולד ילד חולה. בנוסף לגנים יש הרבה גורמים נוספים שמשפעים להתפתחות או לא של המחלה. באינטרנט יש הרבה אתרים שיכולים לספק לך כל האינפורמציה שרק תרצי. במקרה של חברבך שווה מאוד לשוחח עם הפסיכיאטר המטפל בו כי רק הוא יכול לדעת את מצבו האמיתי.

אם את מחפשת יציבות ותעודת ביטוח, אולי לא כדאי לקחת סיכונים. אבל אם את מחפשת אהבה ומוכנה ללכת איתה, מנסיוני זה כדאי לסבול אותנו גם כשאנחנו קצת משוגעים, כי החיים איתנו לא משעממים, מלאי עניין גם במצבי האיזון וגם בתנודות, ואנחנו אנשים יצירתיים וחכמים ומקסימים. נכון, מיכאל ראומה ושאר החברה? תמי.

שלום מירב יש לי שאלה אליך, בתור בת זוג-של, האם היית מעדיפה שהוא יספר לך על כך יותר מאוחר בקשר, נניח ממש לקראת חתונה? אני שואלת כי כמו שאת מפנה אלינו את השאלות (ואני חושבת שזה נעים ונכון, לשאול דווקא את הסובלים) גם אני רוצה לשאול מישהי 'בריאה', האם את מרגישה שהוא היה פתוח איתך במידה שמחזקת את הקשר שלכם? ולגבי שאלותיך.. אענה ברשותך בראשי פרקים: א. אני הייתי ממליצה לך לעשות חלק מהלמידה הזו יחד עם בן זוגך. ב. היו בפורום הזה בעבר הלא רחוק דיונים בנושא ותוכלי תמיד להריץ חיפוש על המילה בן זוג ולמצוא נשים נוספות שפנו לפורום, ואולי תוכלי למצוא בדיונים האלו עוד ממה שחפשת. ג. כמו שמיכאל ענה לך, המחלה היא דבר שלא נעים לחיות איתו, אבל זה לא אומר שהחיים איתה הם סבל (מיכאל, אם אני לא מפרה את כוונתך), ובסופו של דבר אם מצאת את האהבה שלך, זה לא מה שיעצור את הקשר שלכם. אין שום הוכחה לקיום של גורמים גנטים, בסופו של דבר, גם הנטייה להשמין, לנחור, לסבול מאקנה או מכאבי מחזור, הם גנטיים במידה מסויימת... ( : ד. אין לך מה לשפוט את הבחור שלך.. עובדה שלא היית יכולה לדעת על המחלה שלו אם הוא לא היה מספר לך. הוא לוקח אחריות, מטפל בעצמו ומספיק בטוח בעצמו כדי לספר לך על כך. הלוואי על כולנו בני זוג כאלה, באמת! בהצלחה בקשר ראומה

למירב תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. כמו כן חשוב לזכור שהביטוי של הפרעה נפשית שונה מאדם לאדם, כך שיתכן שמשהו סובל מבעיה מסויימת בחומרה קלה והשני בחומרה קשה, לכן כדאי לדעת מה קורה עם החבר שלך. במידה והקשר יתחזק אני ממליץ להגיע לפגישה משותפת עם הרופא המכיר אותו והוא יוכל לענות לך על השאלות באופן אינדיווידואלי, כלומר מה נכון לגבי החבר. כמובן שלימוד והתייעצות הם דברים חשובים וטוב שאת החלטת ללמוד את הנושא לפני שאת מחליטה לגבי הקשר. כל הכבוד. חג שמח דר' גיורא הידש