היענות לטיפול תרופתי אצל הסובלים מהפרעה דו קוטבית

שלום רב שמי טליה מגדסי אני עובדת סוציאלית במרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים סורוקה. אני עורכת מחקר בנושא היענות לטיפול תרופתי אצל הסובלים מהפרעה דו קוטבית. המחקר הנו מחקר איכותני והוא כולל ראיון עומק אישי לצורך למידה על החוויה ומשמעותה. כולי תקווה שמחקר זה יהיה לעזר בעבודה עם אנשים אשר סובלים מהפרעה דו קוטבית. אשמח אם תהיו איתי בקשר דרך המייל לשם הסבר יותר מפורט אודות המחקר יש לציין כי מחקר זה אושר בועדת הלסינקי תודה וברכת יום טוב טליה [email protected]

אני השתתפתי במחקר של טליה ורציתי לספר לכם על התחושה הטובה שזה גרם לי. טליה בחורה מקסימה ורגישה שמגיעה לתחום באמת מתוך רצון להכיר ולהטיב עם אנשים הסובלים ממחלות נפשיות, דרך מחקר איכותני שזהו מחקר המבוסס על חוויה וסיפור אישי. כשנפגשנו סיפרתי לה בעצם, את סיפור חיי, והיא הקליטה אותי ושאלה אותי שאלות הבהרה קצרות. לאחר מכן היא נתנה לי תמליל של הסיפור. ראיתי בזה הזדמנות לקרוא את הסיפור שלי מבחוץ. טליה שיתפה ומשתפת אותי במחקר ובמחשבות שלה והתחושה של השיתוף הופכת את הכל לחוויה כמעט טיפולית. אני חושבת- מיכאל, ראומה ושאר חברי היקרים, שיש לנו כאן הזדמנות לספר את הסיפור שלנו לעולם, בלי שנחשף, ונוכל כך גם להעביר איזה מסר לעולם הפסיכולוגי- מסר מחקרי, כי הרי הפסיכולוגים רוצים לדעת את האמת דרך מדע, וזו הזדמנות לחבר בין חוויה למדע, הזדמנות פז שיכולה להניב פירות של שיפור היחס לחולים ושיפור מערכות הטיפול בהם. שוב אגיד שטליה ואני הפכנו ממש לחברות, היא הפכה את הסיפור שלי לחלק מחייה ותמכה בי מאד במשבר האחרון שעברתי וכולכם הייתם עדים לו כאן בפורום. בקיצור, יש כאן גם שליחות וגם הטבה אישית ואני ממליצה ומבקשת מכם לעזור לה או להפנות חברים שאתם מכירים לטובת העניין. שלכם בתודה. תמי.

לתמימי המקסימה הדברים שכתבת עושים כל כך הרבה חשק להמשיך לחקור וללמוד ולעשות זאת באהבה. אני מודה לך על העזרה ועל הכנות הרבה, שלך טליה

יש לי קצת הסתייגות כלפי נושא המחקר, אבל זה אולי בגלל שאני לא מבינה איפה התכלס נכנס.. ההענות לנטילת תרופות היא מושג בפני עצמו, וידוע שההענות לנטילת תרופות היא בינונית עד נמוכה, ב כ ל ה מ ח ל ו ת. ידיד שלי עושה את העבודה שהוא צריך ללימודי הרפואה שלו, על ההענות ללקיחת תרופות להורדת לחץ תוך עיני ומתוך ניסיון לקשור בין הפחתה בהיענות למקרים של החרפה במצב, מה שכמובן נשמע טריוויאלי, אבל מסתבר שצריך להראות את הקשר, כך שזה נושא מחקר שאפשר לעשות על כל מחלה או תרופה. ההסתייגות שלי נובעת גם בגלל הטריוויאלית, וגם מכיוון שלא מזמן פורסם מחקר דומה על חולי סכיזופרניה, ראי קישור: A consumer perspective concerning the diagnosis AND treatment of bipolar disorder לדעתי המאמרים האלה מעוררים טיוג ופניקה אצל אנשים שאני חולים, ומזה אני חוששת. צר לי טליה אם אני נשמעת לא נחמדה.. לפעמים אני מוותרת על הפריווילגיה הזו בשם החופש שלי להתבטא... אבל כבר פורסמו ספרים על הנושא, ולא שזה שולל כמובן את המחקר שלך, אבל.. לפעמים אני מרגישה שעושים מאיתנו החולים סוג של חולדות מעבדה שנעים לצפות בהם..לבקר אותם ולחפש את הסיבות להתנהגות שלהם, ובמקרים מסויימים זה נראה לי לא ראוי (שוב, תלוי מה התכלס, כלומר, אם תדגימי איך זה עשוי לעזור לחולים אני כמובן אקח את מילותי חזרה) בכל מקרה, אנא קראי את המאמרים הבאים שיצאו בדיוק על נושא המחקר שלך: colom, F,Clinical factors associated with treatment noncompliance in euthymic bipolar patients.ראי את המאמר דרך הקישור: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Search&db=PubMed&term=2000%5Bpdat%5D+AND+Colom+F%5Bauthor%5D+AND+noncompliance&tool=fuzzy&ot=2000%5Bpdat%5D+AND+Colom+F%5Bauthor%5D+AND+noncomliance lewis, A consumer perspective concerning the diagnosis AND treatment of bipolar disorder יש עוד לפחות חמישה מאמרים שאני מכירה בדיוק על התחום, מקווה שקראת אותם, ואשמח לשמוע למה לדעתך יש מקום לעוד מחקר בתחום. וכמובן שאם אשתכנע שיש לו מקום, אשמח לקחת בו חלק. כל טוב ראומה

ראומה שלום, ראשית תודה רבה על ההפנייה למאמר אשמח לקבל ממך עוד הפניות. באשר לנושא מחקרי... אנסה להסביר את התכלס.... נכון, רבות עסקו בנושא היענות לתרופות בכלל המחלות ולאו דווקא בתחום בריאות הנפש ונכונה העובדה שציינת כי אחוז גבוה מכלל האנשים אשר זקוקקים לטיפול תרופתי כלשהו אינם נענים לו. המחקרים שאני קראתי אשר עסקו בנושא היענות לטיפול הינם מחקרים כמותיים, אשר מחפשים קשר בין X ל Y ובהם קבוצת ביקורת אלו מחקרים ששמים מעט דגש על חווית האדם ובוחנים כל מקרה מנקודת מבט רפואית.עד כמה שידוע לי ולאחר קריאת חומר רב בנושא בדיקת ההיענות לטיפול דרך מחקר איכותני אצל אנשים שסובלים מהפרעה דו קוטבית טרם נערכה וסבורני כי לאור העובדה שאחוז גבוה מהסובלים מהפרעה זו אינו נמצא במעקב רפואי על אנשי מקצוע ללמוד על התופעה ועל דרכי טיפול חדשות ויעילות יותר, לא דרך השוואות במחקרי follow up אלא דרך יצירת קשר אישי עם אנשים שלא בהכרח מגיעים למרפאות הציבוריות מכל סיבה שלא תהיה, לעיתים אותם אנשים סובלים מאוד מבלי שאיש ידע על כך . המאמר שהפנת אותי אליו הנו כמותי הגישה שלי שונה לגמרי, אני רוצה ללמוד על החוויה מנקודת מבטו של החולה להבין את משמעות דבריו להקשיב למילותיו. אני מקווה כי בעקבות המחקר אנשי מקצוע יוכלו להבין את החוויה של החולה אשר בו הם מטפלים ויבינו את חשיבות הקשר הטיפולי לשם מעקב וביקורת רפואית. אנני יוצאת מנקודת הנחה כי יש להיענות לטיפול תרופתי וכי זאת הדרך היחידה אני רוצה ללמוד על הדרכים שעוזרות לקדם את הבריאות והאיזון הנפשי. אני אשמח להרחיב בפניך ובפני כל מי שיחפוץ לשמוע עוד שיהיה ערב טוב טליה