שאלת התיעצות

שלום אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים, רוצה לשאול לגבי בני בן ה30 ומה אני כאמא אמורה לעשות.. הוא עד היום גר בבית, לא עובד ולא לומד. את התבגרותו עשה במסלול הרגיל וכבר בגיל צעיר הובחן כמחונן. את הצבא עשה בצורה רגילה ואפילו למד באוניברסיטה הפתוחה במשך 3 שנים וקיבל מלגה מצה"ל כחייל מצטיין להמשך הלימודים. בתום השירות על סמך הפוטנציאל בלבד נכנס לעבוד בהייטק, ועבד שם במשך שנה ושמונה חודשים, עד שהחליט להתפטר, לקח את התרמיל ונסע למזרח הרחוק למשך שנה. עד כאן הרקע.... מאז שהוא חזר מהמזרח לפני שש שנים, הוא חזר אחרת, בגוהה הוא התנסה בגראס וגם כשחזר הביתה מידי פעם היה מעשן גראס. הוא לא מסוגל היה להיות בבית באותם הימים, לכן היה הולך לישון אצל חבר זה או אחר, ניסה לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות ולא החזיק מעמד. לפני שנתיים או מעט פחות, פתאום אמר שעל סמך סימפטומים הרופא אמר שיש לו אפילפסיה ונתן לו כדורי דפלפט כרונו. כעת נודע לי שבנוסף לדפלפט הוא במשך שנה נמצא בטיפול פסיכיאטרי ובהתחלה בנוסף לדפלפט כרונו, הוא לקח פלוטין ואחר כך החליפו לו לתרופה אחרת. שכחתי את שם התרופה האחרת. הוא נורא עייפ, בלילה יושב ליד המחשב או ליד הטלויזיה ביום הוא ישן עד שעות המאוחרות של הצהריים או הערב, ועדיין לא עובד או לומד. הוא גם לא מוכר בביטוח לאומי. למרות שהוצע לו על ידי עובדת סוציאלית בבריאות הנפש ללכת לביטוח לאומי כדי שיוכר כנכה ואולי יוכל לקבל משם שיקום הבן עדיין לא פעל כהצעתה. והשאלה שלי היא.. איך אני אמורה לטפל בנושא הזה? העובדה שהוא כל היום בבית לא עובד או לומד, ולמעשה לא עושה עם עצמו כלום מוציאה אותי מדעתי. אפילו כבר נתתי לו אולטימטום לפני חודש, שאם הוא לא יעשה כלום למען עצמו, ושאם לא אראה שהוא מנסה לטפל בבעיותיו אני לא ארשה לו להיות בבית...! והקצבתי לו את הניסיון הזה למשך שנה בתקווה שיטפל בעצמו. מאז יש לי רגשות אשם על הצעד הזה.. האם פעלתי נכון? מה אני אמורה לעשות כדי שהוא ישתקם? וכדי שבאמת יצא לחיים עצמאים? אני מרגישה שהנושא הזה מפיל גם אותי נפשית.. אשמח לקבל תגובות, ואם זה לא הפורום המתאים אשמח לקבל הנחייה לאן להציג את השאלה שלי תודה גילה הערה: שמעתי שהכדור דפלפט מטפל לא רק באפילפסיה אלא גם עושה טיפול גמילה נגד הסמים האם נכון הדבר?

ערב טוב גילה ספרת ושאלת הרבה, ועדיין נותרו הרבה חורים חסרים בתאור שלך על הבן. האם הוא משתף אותך? האם יש לו איזשהי אבחנה? האם ייתכן שהוא מכור לסמים ולא הבחנת בכך? וגם, האם יש לך איזשהי השערה מה הבעיה שלו? ומה טיב הקשר שלכם, וטיב הקשרים שלו עם אנשים אחרים? בלי קשר לתשובות לשאלות הנל, לי ברור שיהיה עליך לשוחח איתו שיחה כנה וגלויה, ולבקש, למעשה לדרוש, ממנו את כל המידע שהוא מסתיר ממך לגבי מה קורה איתו, מידע שיש לך זכות וחובה לדעת בתור אמו ובתור זו שבביתה הוא מתגורר. הפורום הזה יכול להתאים לך, ויוכל לעזור לך במידה ותשיגי מידע נוסף ספציפי על ההפרעה של בנך. כל טוב ראומה

גילה התופעה שאת מתוארת מתמצאת בבדיחה שלפעמים מספרים על הצעירים שלנו, הכל כך מוכשרים, שנוסעים לחפש את עצמם במזרח, ולעיתים עוברים "מגואה לגהה..." כתוצאה משימוש בסמים ומאיבוד איזון. אני הייתי מציעה לך להתעניין, אני יודעת שיש בארץ איפשהו כפר לגמילה ולטיפול בנפגעי סמים שהתדרדרו נפשית, מה שמכונה אם אני לא טועה "שרוטים". אני לא אומרת את זה בביקורתיות כלפי הבן. אני מאמינה שהוא ייצא מזה. אבל הוא צריך עזרה מקצועית ולא כל כך ברור מדבריך האם הוא מקבל אותה. ב מדבריך נראה שמדובר בילד מאד חכם, וילדים כאלה, כשהם נופלים הם מאד סובלים, כי לא מבינים אותם והם חווים דברים שאינם יודעים איך להתמודד איתם. אבל הוא לא היחיד שעובר את מה שהוא עובר ואת לא האמא היחידה לילד כזה, אולי ניתן גם לפנות ל"אנוש" באזור מגוריך, יש להם קבוצות להורים לילדים עם הפרעות נפשיות, ושם את גם יכולה לקבל אינפורמציה על טיפול ושיקום של הבן וגם לקבל תמיכה על הצעדים שאת עושה, שנראים לי נכונים להתפתחותו. אין מה לכעוס עליו, למרות שקשה לראות אותו סובל. אבל נכון שאת מנסה לדרבן אותו לצאת מביתך ומהתקיעות שבה הוא נמצא. הייתי מציעה לך להתייעץ עם הפסיכיאטר או הפסיכולוג שמטפל בו ולחפש אחרי דרך לשלב אותו באיזשהי מסגרת יום, אפילו אישפוז יום, כדי שיכיר עוד צעירים כמוהו וייקבל תמיכה. אני בהחלט סבורה שכל אדם יכול לצאת ממשבר כזה מחוזק ואף לקחת את הבעייה הזאת כקרש קפיצה לייעודו בעתיד. אני עצמי פסיכולוגית קלינית שאובחנתי כסובלת ממניה דפרסיה והמשברים הדיכאוניים והפסיכוטיים שעברתי מסייעים לי המון בעבודתי. בברכת גמר חתימה טובה והרבה בריאות לבן ולכולם., תמי.

ראשיתי אני מקווה שהפעם אני עונה במקום הנכון. תודה לכולכם על התשובות שלכם. אני מבינה מהתשובות שאני כאמא יכולה גם לפנות לקבל מידע רפואי מהרופאים המטפלים בו.ושלמעשה זאת זכותי לדרוש מהבן את המידע עליו. אתמול בעקבות התגובות שלכם, אני שוב ניסיתי לקבל ממנו מידע מפורט יותר לגבי הבעיה המאובחנת על ידי הפסיכיאטר ושוב הוא דחה בלא מעוניין לשתף אותי בכך. בעקבות אחת התגובות שכאן קראתי נכנסתי לפורום של אנוש כדי לראות מה זה ואני בהחלט מתכוונת ליצור איתם קשר כדי לראות איך נוכל להעזר בהם. השארתי בכוונה על המחשב את הפורום של אנוש פתוח בתקווה שהבן יראה, יקרא וירצה לשתף פעולה. הוא אומנם ראה את הפורום אך לי אמר שהוא לא מעוניין ללכת להעזר דרכם. והשאלה איך אני יכולה כן ליצור מצב של שיתוף כדי שהוא כן יקבל את העזרה הטובה ביותר? איך אני יכולה לדעת שנכון להיום הוא באמת מקבל את העזרה הטובה וההבחנה היא נכונה? אני חייבת לציין שאני ערבתי את רופא המשפחה שלי כבר לפני שנה ויותר מכך בתקווה שהוא יוכל להתערב, ולעזור לבן, אבל מאחר והבן מטופל אצל רופא אחר, ידיו של הרופא שלי למעשה היו כבולות. כשפניתי אז לרופאת המשפחה של הבן, וסיפרתי לה את הסימפטומים של הבן, שהוא ישן יותר מידי, ובאמת מזניח את עצמו וכל שסיפרתי לכם, התשובה של הרופאה היתה שהיא לא יכולה למעשה לשוחח איתי על כך בגלל חיסיון רפואי.. אז ביקשתי ממנה, שעל סמך אותו חיסיון רפואי תשמע את הדברים שיש לי להגיד על הבן ושביחד נוכל לעזור לו, שוב לא שיתפה פעולה. רק כעבור מספר חודשים כשכבר גם בקבוצת התמיכה שלי יעצו לי לפנות לרופאת המשפחה, ואם היא לא תסכים לטפל אז לפנות לפסיכיאטר המחוזי, רק אחרי התשובה של פסיכיאטר מחוזי הרופאה נכנסה למחשב וראתה שלמעשה הבן מטופל אצל פסיכיאטר במשך שנה.אבל היא בעצמה לא יודעה להגיד איזו הבחנה יש לבן. השאלה אם כעת לאור התגובות שלכם, מאחר והבן עדיין לא משתף וימשיך לא לשתף אותי במה שקורה לו מבחינה רפואית איזה כלים יש לי? האם למרות זאת לנסות לפנות לרופאה שתגיד לי את שם הפסיכיאטר שלו כדי שאוכל לשמוע ממנו על הבן במידה ולא יטען שקיים חיסיון רפואי? האם למרות שהבן לא משתף פעולה כדאי לי לבד לפנות לקבל יעוץ באנוש? אני מצטערת שאני מציפה בשאלות , אבל אני מרגישה שאני בעצמי כבר מתמוטטת שבת שלום לכם ותודה

שלום אני כותב שאלה זו עבור אימי. לאימי נטייה לדכאונות ולאחרי הפעם האחרונות (לפני כשנתיים) מטופלת בציפרומיל במינון של כדור וחצי ליום. לפני מספר ימים "נפל" על אימי ובעצם על כולנו פרטי מידע חדשים לגבי אבי. הוא ניהל ומנהל רומן מזה 15 שנה הכולל גידול ילדה מחוץ למסגרת הנישואים. אימי אישה חלשה בלשון המעטה ללחצים הנפשיים השפעות פסיכוסומטיות אשר מתבטאים בכאבי גב עזים וכן בכאבי ראש בבחילות ובחוסר תאבון. ברצוני לדעת האם מומלץ לבצע שינוי במינון הכדורים? עד עתה אבי סיפק לה את הכדורים, הוא רופא משפחה במקצועו, אולם איננו סומכים על שיקול דעתו. דבר נוסף שחשוב לי מאוד לדעת, האם כדאי לבקש ממנו לאמר לה את הדברים בצורה אחרת מהדרך הקשה שבה הוא עושה את זה? האם כדאי להתערב ולהיות איתה כאשר הוא מספר לה פרטים נוספים? האם מומלץ לארגן פורום משפחתי מסווים ולבקש מאבי לאמר את הדברים רק שם? אנחנו עוברים משבר קשה מנשוא, נעריך מאוד מענה במהירות האפשרית. תודה מראש והערכה רבה