עזרה בהתמודדות עם בן משפחה

שלום, אחותי אובחנה בצעירותה כסכיזופרנית פנואידית לאחר עבר של אנורקסיה. היא טופלה בכדורים במשך שנים. בשלב מסוים הפסיקה את הכדורים על דעת עצמה כי לטענתה היא לא חולה. אני הייתי קטנה כשכל העניין קרה ועל האבחנה של הסכיזופרניה נודע לי רק לפני מס' שנים, כשהיא התחילה לדבר איתי יותר על כל מה שקרה לה. ופה מתחילה בעצם הבעיה שלי - בכל מקום היא בטוחה שכולם יודעים מה קרה לה ובגלל זה מתנהגים אליה לא יפה, כל מה שקורה לה זה "בכוונה", ו"הם" בודקים אותה כל הזמן. יש לי כל כך הרבה דוגמאות על דברים הזויים לחלוטין שהיא בטוחה שקרו לה/עשו לה. היא הפכה את בעלי למפלצת שרק מנסה להתנכל לה ומבחינתה אני עיוורת כי אני לא רואה מה הוא עושה לי ואיך הוא מתמרן אותי נגדה ואיך הוא משקר לי (מה ששגוי מהיסוד). אם אני אמשיך בדוגמאות לא יהיה לי מספיק מקום. ייעצו לי להתייחס אליה כמו לילדה קטנה ורק לתמוך ולנסות להכיל (איך אפשר???) אבל אני כבר לא מסוגלת לשמוע את כל השטויות שלה, ואיך היא מדברת על בעלי ועל עוד אנשים שאני אוהבת. מסיבה זו היו לנו המון מריבות שכללו קללות מאוד לא נעימות (מצידה) ודברים שלא צריך להגיד (מצידי). וחוץ מזה - האם זה נכון להזין את הפרנויות שלה בזה שאני לא שוללת אותן? היא לא מוכנה ללכת לפסיכיאטר ולא לחזור לתרופות (אוי ואבוי למי שיזכיר את האופציה), רק לפעמים היא מודה שאולי היא צריכה פסיכולוג. איך להתנהג כדי לתמוך בה ככל האפשר מבלי שאני אפגע? תודה (ומצטערת על המגילה...)

בעיות במשפחה, ובעיות בין אחיות, באם הן נורמליות לפי קנה מידה מערבי, או לא, הן דבר שכיח ומטריד בהחלט. יש אינספור דוגמאות של פונים לפורום עם בעיות דומות - אדם קרוב אליהם חולה, אך אינו מוכן לקבל טיפול. אז מה עושים? במקרה שלך, נראה שיש לך שתי אפשרויות בסיסיות - לנתק קשר, או למצוא את הדרך לחבר את הקצוות המפוצלים. לדעתי, מכיוון ששתיכן בנות, עדיפה שיחה אינטימית. תספרי לה שאת מאוד נפגעת ממנה, שקשה לך עם המצב ביניכן, ואפילו תתעלמי לרגע מהמחלה שלה, תראי אותה כבנאדם נטו. אני הייתי אומרת משהו כזה ומחכה לראות אם התגובה שלה 'רציונלית' ובאמת מתייחסת לדברים שלך, או שהיא נשארת תקועה בעמדה שלה. במידה והיא נשארת במקום המאשים, אולי כדי לך להבהיר לה שבקשר כזה איתה את לא מעוניינת. אין לי ספק שלא יהיה קל בהצלחה, אולי תנצלי את הימים שלפני יום כיפור כדי לדבר איתה? ראומה

לאלה מחשבות שווא לפי ההגדרה הן מחשבות לא נכונות שלא ניתן לשכנע בחוסר אמיתותן על ידי הגיון. כלומר לא תצליחי לשכנע את אחותך שמחשבותיה אינן נכונות, מחשבות אלו, מחשבות השווא הן חלק ממחלתה ואינן נובעות מאמת כלשהי. לכן צריך להתייחס אל המחשבות כאל מחלה ולא בכעס ולא בשיפוטיות. כאשר ישנן מחשבות שווא אז ההתייחסות והקשר אינם פשוטים. המטרה היא להגיע למצב שבו ישנה הסכמה. אחותך חושבת בצורה מסויימת ואת לא מסכימה איתה, ואת חושבת בצורה מסויימת והיא לא מסכימה איתך. כלומר שתיכן יודעות את המצב ומכבדות אחת את המחשבות של השניה. אם אחותך מוכנה ללכת לפסיכולוג, אז כדאי לנצל את הפתח הזה, יתכן שעם הזמן הפסיכולוג יצליח לשכנע אותה לפנות גם לטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי עשוי לעזור ולהפחית/להעלים את מחשבות השווא. שבוע טוב דר' גיורא הידש