ראומה / תמימי

ראומה / תמימי אני מרגישה כל כך מבולבלת!! אני לא יודעת מה לעשות. הלוואי והייתי יכולה לחתוך את עצמי, רק כדי להרגיש כאב פיזי. שתהיה לי סיבה להגיד שכואב לי. שיכאב לי באמת, כי אני כל הזמן חושבת שאני סתם ממציאה את התחושה. כל דבר שקורה אני מנסה לבדוק אולי זה סתם צרוף מקרים. אולי סתם התעוררתי בחמש בבוקר ולא יכולתי לחזור לישון.סתם כי אני לא עושה כלום ואני לא עייפה, אולי זה לא יחזור שוב.ואולי כן כמו שהיה לפני שנה כמעט כל יום, בארבע בבוקר. ברגעים מסוימים אני מרגישה הקלה, ואז אני בטוחה שלא היה כלום וסתם דמיינתי שהיה, ואני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי, ופתאום הרע מציף. המחשבות מתגלגלות ומבלבלות. אני חושבת על להתקשר למטפלת כבר כמה ימים ,אבל אני לא רוצה טיפול, אז למה להתקשר? אני מקווה שאני לא מטרידה אתכן. נוח לי לשתף "ולזעוק" כשלא מכירים אותי ...... תודה על ההקשבה. מצטערת.

טל-טול אני חושבת עליך כל פעם שאני נכנסת לפורום, וגם מחוצה לו. השיר ששמתי לכבוד השבוע החדש יועד בעיקר עבורך. הצורך להחתך כדי להרגיש כאב - להרגיש חיים, הוא אוניברסלי ("you bleed just to know you're alive"). מהכלום שאני יודעת עליך מהפורום אני מאמינה שאת תשתעשעי ברעיון אבל לא תממשי את החתכים. מה שהאמירה הזו שלך חושפת היא רצון לחיות, רצון לחוות, להרגיש. תחושה של נתק מהכוח המזין של החיים. ואני שואלת אותך, מפנה אליך את השאלה המורכבת, למה? חסר לי המון מידע עלי כדי שאוכל לענות לך באופן אמיתי ואישי. כל מה שאני כותבת לך הוא בגדר 'אמיתות אוניברסליות'. כמובן שעצם האונברסליות כוללת אותך בתוכה, אבל מה שהייתי רוצה לדעת זה- בת כמה את, ומה הסטטוס המשפחתי שלך, והאם את עובדת בעבודה קבועה, ומה מידת התמיכה החברתית שלך, ואולי אסכם בשאלה אחת: מהו הדבר שהכי מעיק עליך ביומיום? מעבר להרהורים על דכאון ועל חדלות, מה מפריע? מה מעסיק אותך במחשבות או במעשים? היה כבר מי שאמר שלא לנוע משמעותו למות אולי את זקוקה לאיזה שינוי קיצוני בחיים שלך, אולי עליך להלחם,דווקא מהמקום החלש, התלוש, בדבר המרכזי שתוקע את חייך. לפני שאני נגררת לקלישאות... ראומה

ראומה , השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי, היא למה את חושבת עלי כל כך הרבה?? (גם בפורום וגם מחוצה לו....). אל תדאגי, אני לא מתכוונת לממש את הרצון הזה!! (ו/או כל רצון אחר....) נגעת בנקודה הכי כואבת - החיים מעיקים עלי. אני לא מסתדרת איתם......והם לא איתי...... הרצון להרגיש כאב, לא היה בשביל להרגיש חיים, אלא כדי להרגיש משהו ברור. כי כפי שציינתי בעבר הלא רחוק, אני מרגישה-לא מרגישה. ואתמול הרגשתי מבולבלת במיוחד. אני לא רוצה למסור הרבה פרטים, למקרה שמישהו מוכר יחליט לבקר בפורום.... אני רק יכולה להגיד לך, שאני עובדת בעבודה קבועה, ושאין לי עיסוקים אחרים,ושום דבר כבר לא מעניין אותי או עושה לי חשק למשהו. אחת הסיבות לבילבול זה שאין לי משהו מסויים שיכול לגרום לי להרגיש ככה. הדיכאון שלי התחיל, בלי סיבה. כלומר, לא עברתי איזו טראומה או אירוע מסויים. כפי שציינתי, זה קרה בהדרגה, לאורך זמן הרגשתי פחות ופחות טוב עד מצב קיצוני יותר. נכון,שבאופן כללי במשפחה ובאופן אישי לא הכל ורוד, ותמיד יש קשיים וכו' אבל בסך הכל אין משהו מיוחד. יש לי תמיכה (חברים ומשפחה), רק שלי קשה לקבל אותה. אני דוחה אותה, ומסתירה עד כמה שאפשר כדי לא להדאיג. בינתיים,הספקתי לבקר את המטפלת שלי שהמליצה כמובן לחזור לטיפול כדי שלא אשאר לבד עם הכאב.אבל אני לקחתי לי זמן למחשבה. מתוקה שלי, אני לא זקוקה לשינויים,ובטח שלא להילחם על שום דבר. אני הכי זקוקה, להיות חופשיה, לקום בבוקר ובמקום ללכת לעבודה לעשות מה שיתחשק לי(לא לעשות כלום,או סתם לשבת ולבהות בעוברים ושבים), אבל לצערי אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי . טל

טל יקרה אותי את לא מטרידה בכלל. גם לי ימים קשים לפעמים, ובעצם כל כך קשה לנו לתת לעצמינו מנוחה ולהגיד, לא נורא, קמתי מוקדם הבוקר, אני קצת עייפה ומצוברחת... מותר... לא אומר כלום על שום דבר. קצת קשה, זה הכל. איך ארכדי דוכין שר? תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיכנע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים רק לא לעצום עיניים לא לאבד ידיים גם בימים קשים. כמה שזה יכול לנחם, אפילו שאנחנו לא מכירות, אני מכירה את ההרגשה, ואני איתך, תמי.

תמימי, בינתיים הספקתי קצת להירגע (כנראה הפגישה עם המטפלת עשתה משהו - ראי מה שכתבתי לראומה). את יודעת, אתמול כשכתבתי את ההודעה,בשיאו של כאב, את וראומה הראשונות שעליתן לי בראש. יש לי חברות ומשפחה, אבל איתם קשה יותר. להם קשה יותר להגיד את מה שאפשר להגיד פה. להם קשה להבין,את מה שאת וראומה יכולות להבין. לא יודעת, למרות שאני לא מכירה אתכן,נעים לי איתכן הרבה יותר, מאשר עם החברות שלי, ואני מדברת על חברות טובות,קשר חזק,של הרבה מאוד שנים. אז.. תודה ! טל