ראומה / תמימי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
ראומה / תמימי אני מרגישה כל כך מבולבלת!! אני לא יודעת מה לעשות. הלוואי והייתי יכולה לחתוך את עצמי, רק כדי להרגיש כאב פיזי. שתהיה לי סיבה להגיד שכואב לי. שיכאב לי באמת, כי אני כל הזמן חושבת שאני סתם ממציאה את התחושה. כל דבר שקורה אני מנסה לבדוק אולי זה סתם צרוף מקרים. אולי סתם התעוררתי בחמש בבוקר ולא יכולתי לחזור לישון.סתם כי אני לא עושה כלום ואני לא עייפה, אולי זה לא יחזור שוב.ואולי כן כמו שהיה לפני שנה כמעט כל יום, בארבע בבוקר. ברגעים מסוימים אני מרגישה הקלה, ואז אני בטוחה שלא היה כלום וסתם דמיינתי שהיה, ואני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי, ופתאום הרע מציף. המחשבות מתגלגלות ומבלבלות. אני חושבת על להתקשר למטפלת כבר כמה ימים ,אבל אני לא רוצה טיפול, אז למה להתקשר? אני מקווה שאני לא מטרידה אתכן. נוח לי לשתף "ולזעוק" כשלא מכירים אותי ...... תודה על ההקשבה. מצטערת.
טל יקרה אותי את לא מטרידה בכלל. גם לי ימים קשים לפעמים, ובעצם כל כך קשה לנו לתת לעצמינו מנוחה ולהגיד, לא נורא, קמתי מוקדם הבוקר, אני קצת עייפה ומצוברחת... מותר... לא אומר כלום על שום דבר. קצת קשה, זה הכל. איך ארכדי דוכין שר? תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיכנע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים רק לא לעצום עיניים לא לאבד ידיים גם בימים קשים. כמה שזה יכול לנחם, אפילו שאנחנו לא מכירות, אני מכירה את ההרגשה, ואני איתך, תמי.
תמימי, בינתיים הספקתי קצת להירגע (כנראה הפגישה עם המטפלת עשתה משהו - ראי מה שכתבתי לראומה). את יודעת, אתמול כשכתבתי את ההודעה,בשיאו של כאב, את וראומה הראשונות שעליתן לי בראש. יש לי חברות ומשפחה, אבל איתם קשה יותר. להם קשה יותר להגיד את מה שאפשר להגיד פה. להם קשה להבין,את מה שאת וראומה יכולות להבין. לא יודעת, למרות שאני לא מכירה אתכן,נעים לי איתכן הרבה יותר, מאשר עם החברות שלי, ואני מדברת על חברות טובות,קשר חזק,של הרבה מאוד שנים. אז.. תודה ! טל
