היציאה מהארון הסתיימה בהצלחה

קיבלתי אתמול הודעה טלפונית מהפסיכולוגית האחראית שההנהלה של מקום העבודה שלי אישרה את העסקתי תחת השגחה (הדרכה מן הסתם) ללא וועדה פסיכיאטרית. בכך מסתיים התהליך הארוך והמכאיב של יציאתי מהארון בעבודה. הייתי צריכה לשמוח, אבל למעשה ההודעה הזאת שיחררה אצלי איזה גל של עצב על כל הסבל הזה שעברתי ועל הסיבוך שכל ההסתרה הזאת יצרה בתוך נפשי. רציתי לשתף אתכם כאן בפורום. לפעמים אני מרגישה כל כך לבד, כאילו רק לכם איכפת ממני. תמי.

יופי כל הכבוד גם לך וגם לממונים שגברו על דעות קדומות ונוהלים. אז עכשו תמי זה מאחורה נגמרה ההתחבטות , וכעת תקפידי על הבריאות, ולו רק כדי להוכיח בשם כולנו שזה אפשרי ,הכוונה לנהל חיים רגילים ,ללמוד לעבוד, ילדים ,והכל. אנחנו איתך. אוהבת ואיתך תמיד

תמי- ממי אילו בשורות טובות מאוד, ומפיחות רוח אופטימית עבור כולנו פה, ולכן אנחנו שותפים פעילים בשימחתך. מה שכן.. בלי כמובן להעכיר אווירה.. אל תשכחי שהעבודה הקשה אף פעם לא נגמרת. עליך עדיין - כמו כל עובד אחר, חובה לציין - להמשיך להוכיח את עצמך, את יציבותך הנפשית ואת יכולתך לבצע את תפקידך כהלכה. מהבחינות המקצועיות את שוות ערך לחלוטין לכל עובד אחר, בכל עבודה שתהיה, א ב ל בכל הקשור לשידור יציבות את צריכה לזכור שעליך תמיד להיות זהירה ומקפידה מעבר לנדרש מכל עובד אחר. אל תני לזה להשכח, כי רגע המפלה תמיד מגיע רגע אחרי השכחה. העצב שלך מובן ובריא, אך אנא, אל תרגישי כל כך בודדה. וגם, אם יורשה לי לשחרר עוד הצהרה, אל תשכחי, ודווקא את בתור פסיכולוגית צריכה בטח לדעת את זה, שעצם זה שאת מדברת פה עם אנשים ללא פנים או גיל, ללא מחויבות או הזדקקות, מאפשר לך לבנות לך דמויות פיקטיביות לפי רצונך. כך שאת הקשר האמיתי (ע"ע) אני משאירה לך לעולם ה'אמיתי' יש לנו איזה שיחה עוד לעשות לגבי נושא הרוחניות, אצלי הוא נושא די טעון, למרות שאף פעם לא אמרתי מילה בנושא. נשאיר לנו פתח לדיון מרתק חדש.. מאחוריך תמיד ראומה