פציעה עצמית 2

בתחושה שלי גם האלימות רק גואה וגואה.. למה הוא בחר בשיטה הזו כדי לנהל איתי את הקשר? אני לא מצליחה לעבור את הימים האלו.

מה האבחנה? פציעה עצמית זה סימפטום שיכול להתאים לאבחנות שונות. אם יש לך, לדוגמה, הפרעת אישיות גבולית, אז דרישתו של המטפל במקום- להציב לך גבולות בטיפול. לגבי תרופות- הכוונה בעיקר לתרופות שמפחיתות אימפולסיביות ותוקפנות, כמו הסרוקוול שאת לוקחת. הטופמקס, הקלונקס והלוסטרל עוזרים לייצוב מצבי רוח ודברים נוספים שיש לך ולא פירטת לגביהם. סה"כ מדובר בהרבה תרופות.

פצועה יקרה פשוט להעביר ולהעביר את זמן, עד שהטיפול יתחיל להשפיע דברים טובים לא באים תמיד מיד. אני יודעת שאת סובלת עכשיו מאוד. ואני גם יודעת איך הזרועות שלך נראות, ואני בטוחה שאת רוצה לצעוק. את פצועה ויש מי שרוצה להגיש לך עזרה. המישהו הזה הוא הפסיכיאטר שאומר לך - אני אתמוך בך, אבל אני צריך את עזרתך. ההסכם שלו איתך מאוד מקובל. הוא נעשה גם עם מטופלים אובדניים , הסכם מניעת התאבדות לפעמים קוראים לו. את צריכה לעשות את כל המאמצים. אני יודעת שזה קשה. את לא לבד עם זה. תנצלי את הרשת, יש כמוך עוד בנות שכותבות על החוויות שלהן, אולי ייקל עליך במעט לקרוא את החוויות שלהן. אני רושמת לך מרשם קטן של אתר אחד אקראי שמצאתי עבורך. http://www.beok.msn.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=1676 תדעי שאת לא לבד בזה! יש מי שמבין אותך!! ובבקשה תחרקי שיניים, תבכי ותתנדנדי, אבל אל תפגעי בעצמך! שלך ראומה

לא בטוחה שהוא רוצה להגיש לי עזרה. הכל התחיל מאולטימטום שלו להעיף אותי מהמחלקה בה אני נמצאת. וטוב לי בה. אני מרגישה שהוא מנסה ללכת איתי ראש בראש. לקח לו כמה שבועות להבין שזה לא יילך איתי והוא מנסה יותר. אבל הסופשבוע הזה הורג אותי. לא עוזר לי לקרוא על אנשים אחרים. לא עוזר לי שנכנסים לי לתוך הגוף. אני לא מבינה למה לבחורות שלא אוכלות הוא נותן להיות במחלקה ולמה אני מפריעה לו. אני לא רוצה להפסיק. אני אהיה ערומה בלי זה.וכולם יוכלו להרוג אותי. הוא לא מבין את זה.אף אחד לא שומר עליי. אף פעם לא הסכמתי לחתום על הסכמים. לא כשאני אובדנית ולא בנושא הזה. ואני מטופלת מגיל שלוש עשרה. אני לא רוצה לחתום. אני לא רוצה שהוא ישתלט עליי. אני לא מרגישה טוב