אישפוז בכפיה

שלום בני בן ה20 התחיל לפני כשנה לסבול מחרדות קשות ששינו את צורתן לפחדים מכך שאנשים אחרים רוצים את רעתו ע"י העברת מסרים וניצול מיני דרך תיקשור רוחני. הוא מסרב בכל תוקף להכיר בכך שיש לו בעיה וחושב שהבעיה נמצאת אצל אלה שמעבירים לו את המסרים. הוא עצבני וכעוס שובר כוסות וחלונות. ורוב הזמן מסתגר מאיתנו ההורים ומנסה להוכיח את צדקת מחשבותיו. הוא לא מוכן להפגש עם פסכיאטר ולא מוכן לשמוע על טיפול תרופתי. אני מאד מפחדת מהמחשבה על אישפוז בכפיה מה עוד אפשר לעשות.

אני מוסיף לדברים שכתבה אישתי... בננו לקה ככל הנראה בסכיזופרניה. אין לנו אבחנה חד משמעית בעניין מאחר והוא מסרב בכל תוקף לקבל טיפול ואינו מוכן גם להיפגש עם רופא פסיכיאטור, או כל גורם מטפל אחר, ולכן לא אובחן. אנחנו מתלבטים בנושא האשפוז בכפייה - מצד אחד ברור שהוא זקוק לטיפול, מצד שני קיים חשש אמיתי שאשפוז בניגוד לרצונו יגרום יותר נזק מאשר תועלת, יערער לחלוטין את האמון שקיים בינו ובינינו ויביא לתוצאות בלתי רצויות. זוהי דילמה אמיתית ואנחנו פונים כאן לעצה ולרעיון כיצד להתמודד עם הנושא. בתודה מראש

שלום לחגית, קשה מאוד לחשוב כאמא על אישפוז בכפיה, אבל לעיתים בשל היעדר שת"פ עם הבן אין ברירה אחרת! שיהיה לך כח מטילד

גם לי נראה שאין מנוס, כי בטווח הרחוק הכי חשוב שהוא יקבל טיפול תרופתי, במיוחד כי לפי מה שאני יודעת על המחלה, בהעדר טיפול היא מחריפה, והנזק הוא ב ל תי ה פ י ך. מה שאני הייתי מייעצת לכם זה למצוא פסיכיאטר פרטי, שאתם סומכים עליו, ולתת לכם ללוות את הטיפול בו, להתייעץ אותו ולהביא אותו אף לביתכם כך שיפגוש את הבן ואולי יוכל גם ליצור איתו קשר. אם אתם מאשפזים אותו, חשוב שתהיו אצלו יום-יום בביקור. צפו לתקופה קשה. בכל מקרה יכול להיות גם שעם סיוע של פסיכיאטר תוכלו לתת לו טיפול בבית. אם כי כשהוא מראה כזאת התנגדות זה נשמע כרגע שלא. מחזקת את ידיכם, יודעת שאתם נמצאים במצב נוראי. ושוב, לדעתי כשלב ראשון כדאי לכם למצוא צלע שלישית, מקצועית, שתתמוך בכם. אנא, עדכנו אותנו, לטובת יתר הקהילה, מה בחרתם לעשות, ומה היו התוצאות ראומה

ניתן להזמין (באופן פרטי) פסיכיאטר לביקור בית. אולי יצליח לעזור. בת"א תנסו את ד"ר עמי אבני.

בהמשך לדברים שכתבנו כאן לפני למעלה מחודש ימים, אשפזנו את הבן שלנו בכפייה. חשבתי שאני חזק ושיש לי את הכוחות לעמוד בזה, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה שזה קשה! לא תיארתי לעצמי שאשבר ואבכה כמו שלא בכיתי מאז היותי ילד קטן... (ולא שאני מתבייש במפגן רגשות, רק שהופתעתי מעוצמתן). כצפוי, הוא סירב להתלוות מרצונו לצוות שהגיע לקחת אותו, ואף הצליח לחמוק ולברוח לפני שתפסו אותו והעלו אותו לאמבולנס כשהוא כבול באזיקים. אשפזו אותו במחלקת "המוגנים" בבית החולים בטירת הכרמל, שם הוא נמצא מזה יומיים. הוא לא מבין מה הוא עושה שם ומצפה שבכל רגע נבוא לקחת אותו הביתה. החל מהשעה 04:00 בבוקר הוא כבר הספיק לטלפן אלינו 6 עד 7 פעמים בתדירות של שיחה בכל כמה דקות כדי להתחנן שנבוא להוציא אותו משם, שנגיש ערעור לפסיכיאטר המחוזי, שנכתוב מכתבים למי שצריך... רק שנוציא אותו משם! הוא ממש מתחנן על נפשו, מבטיח לשתף פעולה ולקבל טיפול בבית, בוכה ואף מאיים בהתאבדות. הוא פשוט מבוהל עד אימה! מסביבו אנשים זרים, חלקם פסיביים לגמרי, אחרים בוכים או צורחים. לדבריו, חולה אחד אף ניסה לפגוע בעצמו ע"י התחת ראשו בפינה של המיטה. "אני משתגע כאן!!!" הוא צועק לנו בטלפון. "המקום הזה מלא בפושעים ומסוממים" כך הוא מתאר את שאר המאושפזים, "המקום הזה רק יעשה אותי חולה! זה לא מקום בשבילי! אבא, תעשה כל מאמץ להוציא אותי מפה....!" ושלא יהיו אי הבנות, ברור לי לגמרי שלא הייתה לנו כל ברירה אלא לאשפזו, ושעשינו את הדבר הנכון. רק שאני עוד לא מצליח לראות את האור שבקצה המנהרה בתוך הסיטואציה החשוכה והקודרת אותה אני מתאר כאן. קשה לי כרגע להיאחז במשהו שייתן לי סיבה לתקווה ולאופטימיות. הרבה שאלות ותהיות עולות לי לראש, כמה זמן זה יכול להימשך כך? האם אכן זוהי הסביבה שבה הוא יבריא? כמה זמן הוא צפוי להיות מאושפז? ומה הלאה.....?

במצב שבנכם נמצא אין אפשרות אחרת מלכפות אליו קודם בדיקה פסיכיאטרית ואז הפסיכיאטר תחליט על הצורך לאישפוז כפוי. לא קל לעבור מה שאתם עוברים. תהיו בטוחים שאחר כך הוא יגיד לכם תודה. בנוסף יש לחשוב שבמצבו הוא יכול גם לסכן את עצמו וסביבתו כולל אתכם.

שלום לכם שוב, במצב שבנככם נמצא הוא מאוד סובל והרבה פעמים באופן מפתיע, ניתן אולי לנסות לשכנע אותו להגיע לטיפול בבי"ח מצונו ולהסביר לו כי עדיף לו לשתף פעולה מאחר והוא נמצא במצב של סיכון. ביתי אושפזה פעמיים באחת הפעמים לאחר שמצבה החמיר בי"ח הוציא צו של אשפוז בכפיה. אני יכולה להבין את הקושי שבו אתם נמצאים הוא באמת לא קל להורים אבל ניתן לעזור לבן שלכם ולכן חייבים להיות אופטימיים ולנסות כמו שהוצע לכם לקבל סיוע מרופא!! אפשר גם לפנות להתייעץ במיון בבי"ח המטפל בבעיות נפשיות הקרוב לבתיכם, חזקו ואמצו! מטילדה

אפשר להזמין ביקור בית אני יודע ד"ר יעקב חרמון עושהביקורים כאלה והוא גם מנהל המיון בתל השומר כך שהוא יוכל במקרה הצורך לסדר אשפוז אצלו והכי חשוב תהיו חזקים

תודה לכל מי שהשיב לנו והתיחס לכל הכאב שלנו אני החלטתי לחפש את הפסכיאטר שילווה אותנו ואולי גם יצליח להגיע אל הבן שלנו בפעם האחרונה שהתיעצנו עם פסכיאטר של קופ"ח כללית בשורה התחתונה הוא הסביר לנו שאם הילד לא יהיה מוכן לקחת תרופות אכלנו אותה. שוב תודה אנחנו גרים בישוב קטן דרומית לעתלית

שלום לחגית ולבעלה אני שמחה לשמוע שקיבלתם את ההמלצה להעזר ברופא פרטי. יש לי המלצה נוספת אליכם - שתבחרו רופאה ולא רופא. יש לי תחושה שאם הוא יהיה במצב פרנואידי קל יחסית יהיה לו קל יותר לתת אמון באישה. בחרו מישהי שתרגישו שיש לכם אמון בה, ולפני שתכניסו אותה לביתכם לפגוש את הבן תעשו איתה פגישת הכרות ארוכה, לפחות אחת,כדי שתכיר אתכם, ושיווצרו קשרי אמון ביניכם ובינה. כל טוב ובהצלחה ראומה

לחגית ובעלה תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, אין ספק שאתם מתמודדים עם בעיה קשה מאוד, שכמעט כל מה שתעשו יש לו גם חסרונות לא מבוטלים. אכן אשפוז בכפיה הוא רק אפשרות אחרונה אבל לעתים חייבים להעזר באשפוז זה. כמובן שקודם צריכים להיות בטוחים שניסיתם הכל, מדרכי נועם וסבלנות וניסיון להשפיע עליו ולגייס אנשים שיכולים להשפיע עליו, ועד יד קשה יותר. לצערי זו בעיה קשה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לחגית ולבעלה אנא פתחו הודעה חדשה בפורום, כדי שנוכל לעקוב איתכם אחר המתרחש. יש לי כמה עצות עבורכם. בהצלחה וכל טוב ראומה