אני לא מצליח להבין את זה...

הי פורום... כבר חמישה ימים עם מינון של חמישה מ"ג זיפרקסה, ועדיין עייף כמו מקודם אפילו יותר מזה. אולי אני בכלל בדיכאון. הרי כל המטרה של הורדת המינון מבחינתי הייתה להפוך ליותר עירני. שלשום לא הצלחתי להירדם ולקחת עשרה מ"ג זיפרקסה באופן חד פעמי. אתמול הייתי עייף מאוד ונרדמתי באמצע של סרט שראיתי עם מישהו. ואחרי זה ישנתי היום עד שלוש בצהריים. אולי בעצם אני בכלל בדיכאון, שמתבטא בשינה מרובה, וחוסק חשק לעשות כלום. חוץ מזה מצאתי דירה, ואני עובר עוד עשרה ימים. אני מקווה שיהיה בסדר, אם כי כל הצורך הזה במעבר מלחיץ אותי למדי. בברכה מיכאל

מיכאל יקר הבעיה שלנו, החולים האפקטיביים, שכל תנודה נורמלית במצב הרוח והאנרגיה אנחנו מפרשים ישר כדיכאון, מניה או פסיכוזה... אבל האמת היא שימים קשים עוברים כאן על כולנו, המלחמה לא עושה טוב לאף אחד, וגם אם אנחנו מנסים להתנתק מהתמונות בטלוויזיה וגם אם איננו גרים במקלטים, בכל זאת משהו באווירה חודר למקום המוגן שלנו, חודר ומשפיע. אז אולי תראה בעייפות משהו פחות פתולוגי ויותר נורמלי? שבוע טוב, תמי.

שלום תמי.. כן, זה הכל בגבולות הנורמלי בינתיים. אני פשוט זוכר תקופות אחרות, שהייתי בהן יותר פעיל, שלא ישנתי בהן כל-כך הרבה. טוב, זה ישתנה...זה חייב להשתנות. אני חייב להכניס עוד דברים לחיים שלי, זה בלתי אפשרי לחיות רק על עבודה, מחשב וקצת זיונים או כביכול יחסים, זה לא מספיק. בלתי אפשרי? נו, כמובן שזה אפשרי, אולי גם נעביר ככה עוד שנה. היום הפסיכולוגית שלי אמרה לי שאני אינטילגנטי. איזה כיף לי. פעם היא גם אמרה לי שאני חתיך. זה חלק מהטיפול לתת מחמאות למטופלים שלך? זה לא עוזר לי להיות מאושר, זו מטרת הטיפול, שבינתיים אולי נשכחה. החבר/יזיז החדש שלי אמר לי שאני נראה עצוב. ויש את המלחמה...אני חי בבועה האסקפיסטית הירושלמית. אצלנו אין מלחמה, רק המון פליטים מהצפון, שצובאים על איפה שאני עובד. ואני לא רואה טלויזיה, אם כי מדי פעם מתעדכן בווי-נט. אבל, כן, אני מניח שזה גם משפיע באיזשהוא מקום. שמח שלא עזבת, תמי, אני לא חושב שהאינטרנט הורס לנו את החיים האמיתיים...זו רק תוספת ואני חושב שבגדול אפילו מבורכת. ולא נראה לי שאת מכורה, את בטח הרבה פחות מכורה ממני. אני מנהל את מרבית חיי החברה שלי באינטרנט... יום טוב מיכאל

הי מיכאל כבר חשבתי שלא נראה פה יותר אותך ואת תמי.. לגבי הישנוניות, רציתי להציע הסבר נוסף, בנתיים העלת שתי אפשרויות - או שהכדורים מרדימים, או שאתה בדיכאון. תמי הציעה שאולי אתה מגיב למצב במדינה שלנו. אני מציעה הסבר נוסף - שאתה לא בדיכאון אלא חווה את ההרדמות כמעין בועה מגינה. משעמם לך או ריק לך או קשה לך - אז אתה נרדם. נדמה לי שכבר אמרתי לך באיזו הזדמנות שחלק גדול מהרווחה הנפשית שלנו מורכב מאיכות הקשרים שלנו עם הסביבה. מהבחינה הזו, קשר שהוא וירטואלי עדיף אומנם על מצב שבו אין קשר בכלל, אבל הוא לא שווה ערך לקשר עם אדם בשר ודם. אני חושבת שדווקא תמי עשויה להסכים איתי ששיעמום עלול להכריע אותנו.. לדעתי הוא יותר גרוע מדיכאון. בכל אופן, תחשוב על זה! ראומה

הי ראומה... אני לא הודעתי שאני עוזב...;-)... מה שלומך? הקשרים הוירטואלים שלי הופכים גם לקשרים במציאות. זה לא נשאר בתחום הוירטואלי, אבל אני בן אדם די ביישן ודי עצור, ולכן נוח לי להתכתב דרך המחשב, כי במדיום הזה אני מרגיש יותר בנוח. הרבה יותר חופשי. השעמום לא גרוע בשבילי יותר מהדיכאון. אני מעדיף בהרבה שעמום על דיכאון. הדיכאונות הקשים שלי היו איומים ונגמרו פעמיים בשני נסיונות התאבדות. הראשון היה לא רציני, אבל מהשני יכולתי גם באמת למות. יש גם הסבר רביעי, אני פשוט ישן הרבה כי אני יכול להרשות לעצמי. אני עובד בערב שלושה ימים בשבוע, ואני לא חייב לקום מוקדם, ואין לי יותר מדי מה לעשות בבקרים, אז אני ישן. בימים כמו היום שאני עובד בבוקר, אני בדר"כ לא מרגיש עייפות רבה מדי... שמח לשמוע ממך... מיכאל