הודעה אחרונה בנושא - מבטיחה :)

ברצוני לשתף יותר - על מנת להבין לאן אני הולכת מכאן... הפסיכוזה "הלא שלמה" שעברתי לפני שנה ותשעה חודשים , נבעה כתוצאה מטיפול פסיכולוגי כושל אשר נפגעתי מאוד מאוד ממנו, בשל הפגיעה הקשה באגו והבהלה שנכנסתי להכנס לתוכה+ הלחץ והפיטורים בעבודה+ חיטוט יתר בנפש דרך פורום של פסיכולוגיה, הביאה אותי לדכאון מסויים, ביטול העצמי לחלוטין, החלישה אותי לגמרי והכניסה אותי למצב חצי פסיכוטי. מאחר והבטחון העצמי שלי נפגע + היכולת להנות מעצמי, כפי שיכולתי לפני הטיפול. השאירה אותי היום במקום מאוד חלש, פגיע, אחרי פסיכוזה לא מלאה, וחרדה כלומר , אני לא מצליחה להתנתק ולו לרגע אחד ופשוט להיות. אני חוששת כי לעולם לא אחזור לעצמי, כי פיתחתי חרדה עצם האגו שנחלש רבות, ועצם הפסיכוזה. האם יש תקווה כי אוכל להיפרד מהחרדה האופפת אותי, חרדה שמשתקת, חרדה שצימצמה אותי לחלוטין. אני לא מצליחה להתחזק...לא יודעת אם מה להתמודד קודם, עם החרדה, עם האגו שנחלש, עם התפקוד שאולי נפגע...

ענת יקרה כל התפרקות, כל משבר, כל קושי, הם הזדמנות של בנייה מחודשת של האישיות והתודעה והתפתחות פסיכולוגית רגשית ורוחנית. ברור שלעיתים אנחנו נפגעים מטיפול לא הולם של אנשי מקצוע. אבל גם המקומות האלה של הפגיעה, אם נצא מנקודת הקורבניות הכל כך מתבקשת במצבים אלה, הם הזדמנות לגדילה. גם אני נפגעתי בתהליך שעברתי מאנשי מקצוע שלא טיפלו בי נכון. גם אני עברתי תקופות של אובדן דרך בילבול וחרדה. למרות הכל המשכתי ללכת לקבל טיפול, אצל אנשי מקצוע טובים יותר, שהצליחו לעזור לי לשקם את הביטחון העצמי שלי ולצמוח מהמשברים. היום אני יודעת שלמדתי המון גם מאנשי המקצוע שפגעו בי, ובאופן פרדוקסלי אני מודה להם וסולחת להם, כי לולא טעו, לא יכולתי ללמוד מהי הדרך הנכונה לטפל במחלות נפשיות. לפעמים המורים הטובים שלנו הם אלה שפגעו בנו. בחודש הבא אני הולכת להיפגש עם אותה פסיכולוגית שנטשה אותי בזמן פסיכוזה ולא עזרה לי לקבל עזרה. אני הולכת אליה להגיד לה שאני סולחת לה, ומודה לה, שאיפשרה לי לחזור ולהיות איתה בקשר, למרות הכאב הגדול שזה עורר בשתינו. כמובן שלסלוח כשממש מדממים זה בלתי אפשרי, וקודם צריך לקבל טיפול נורמלי שישקם את ההריסות ויחזק את הנפש הגוף והרוח. אנא, אל תוותרי לעצמך. חפשי איש מקצוע מתאים יותר. יש לך הזדמנות גדולה עכשיו לתיקון ולצמיחה. אל תוותרי עליה. תמי.

ענתי.. נראה לי שגם אשלח לך מייל ישירות, בכל זאת חשוב לי לומר משהו כאן קודם כל, באמת את צריכה להרגיש נוח לשאול ולא להרפות, מן הסתם הנושא מציק לך, מי כמוני יודעת כמה. אני חושבת שההתעסקות בשאלה האם נשארה לך 'צלקת' בלתי ניתנת למחיקה היא חשובה פחות מטיפול במה שאת חווה כרגע. א ף א ח ד לא יכול להגיד לך אם יש או אין נזק בלתי הפיך, אני עצמי התייסרתי בשאלה הזו, והרגשתי המון רגשי אשמה שגלשתי ככה לפסיכוזה בלי לשים לעצמי בלמים, על אף שהייתי מודעת למחצה למה שקורה לי. אני שמה בערבון מוגבל את מה שאני הולכת להגיד, ומי שחולק עלי בבקשה שיכתוב את דעתו את הידע שלו בנושא. אני חושבת, שאם את ל א סכיזופרנית, אז הנזק שנגרם לך הוא הפיך, לפחות מרביתו. ממה שאני יודעת, ואני לא סכיזופרנית, ההתקפים בסכיזופרניה גורמים לנזק לאישיות ולנזק ביכולת ליצור קשרים חברתיים וכו'. אבל - גם אם את כן סכיזופרנית, זה לא אומר שנסגר עליך הגולל. מה שזה כן אומר זה שאת חייבת לטפל בעצמך, והפוקוס צריך להיות על הטיפול ועל ההחלמה ולא על רגשי אשמה או חיטוט נוסף בנושאים שלדעתך הביאו אותך לשם. דווקא משום שחווית טיפול פסיכולוגי שהיה קשה יהיה זה רעיון טוב לחרפא את המקום הזה, ובמקביל, הטיפול התרופתי ההדוק והקשר עם מטפל מנוסה בתחום שיהיה מסוגל לא רק לרשום לך תרופות אלא גם לענות לך על שאלות רבות שאת שואלת, הוא גם הכרחי אכתוב לך עוד למייל תרגישי טוב!

איזה יופי של תשובה נתת לענת, ואני חושבת על הפסיכוזה שלך, שסיפרת לנו שתהיה מלחמה עם הערבים, וגם את משתתפת אבל בתפקיד של עורף, והנה יש מלחמה עם הערבים, ואת מעודדת חולים בעורף, ואולי גם החלק השני של הנבואה הפסיכוטית שלך יתגשם ואנחנו ננצח כבר את הערבים ונעשה איתם שלום? תמי.