למשתתפי הפורום ולד"ר שלום

מודה אני באשמה שהצפתי את הפורום בשאלות, ועל כך אני מתנצלת. הייתי רוצה לנסות (עד כמה שאני יכולה) למקד את ההסבר למה שעובר עלי על מנת להבין מה קורה לי, עד היום נשארתי לבד ללא הבנה של מה שעובר עלי מהרופאים. אני לא עובדת מאז, ולמעשה לא עושה כלום מאחר ואני מתקשה להתחבר. אני חוויתי התקף פסיכוטי לפני שנה ו- 8 חודשים, הסימנים המוקדמים שבאו לפני ההתקף, תלישות, חוסר ממשות, ניתוק, לא נוכחת, ריחוף, חוסר חיבור......- עדיין נשארו. בשל כך יש לי ירידה בתפקוד, פגיעה בחשיבה. אני היום מרגישה בנאדם אחר לגמרי ממי שהייתי, מרגישה מוגבלת, נכה. קצת כמו גולם. אולי זה דפרסונליצזיה- אני ממש לא יודעת להגדיר מה זה....וזה מתסכל נורא, אך זו לא אני. כאילו אני לכודה. משהו יוכל אולי להאיר את עיניי, אני מאוד אשמח....

ענת, קודם כל סליחה, קיבלתי תגובות נוזפות מאבנר ונועה על התגובה שלי אליך, ועבר לי גל של חום בגב.. כנראה שקצת הגזמתי. אני מתנצלת אם זה היה חסר רגישות, זו בטח לא הכוונה שלי... אולי תספרי קצת מה עברת, ואיך את מטפלת בעצמך? התחושות שלך נורא מוכרות. אני הייתי ישנה כמעט 16 שעות ביממה בחצי שנה הראשונה אחרי ההתקף. ואת יודעת מה, אני עכשיו שנה ותשעה חודשים אחרי, ואני עדיין לא בטוחה אם חזרתי לעצמי, בעיקר בתחום של המוטיבציה, החשק לצאת מהבית ומהמיטה. לדעתי, זה דבר שיחלוף. אני גם נורא חששתי מזה שאני אהיה סכיזופרנית כי אז זה אומר באמת פגיעה קשה בנפש ובאופי וכל זה. איפה את גרה? את מחזיקה דירה או חיה עם ההורים? את נשמעת מודעת ואינטיליגנטית, עצם זה שאת מצליחה להגדיר את התחושות שלך זה המון. ולגבי השאלה עצמה... מה שעובר עליך זה שילוב של המון גורמים, שוב, לדעתי, ואם תוסיפי מידע אז אפשר יהיה לחקור יחד, אבל מה שבטוח שהתקף פסיכוטי הוא דבר שדורש זמן החלמה ארוך ביותר. כמה, אני לא יודעת להגיד, ואני גם חושבת שההחלמה תלוייה בדברים כמו התמיכה שאת מקבלת, כי לי למשל היה נורא קשה הפחד שרואים את המבט הזגוגי שיש לי בעיניים וש"כולם רואים שאני משוגעת". תשתפי אותנו ! מכל הלב, ראומה