איך לחיות ליד דכאוני ולהיות קשוב ומלא הבנה כל הזמן

קראתי את התגובות שקיבלתי ליאוש שלי לגבי מצבו של אחי ואכן אני אמורה להקשיב לו ,לתת אהבה ולתת לו להבין שאני לעזרתו לא משנה במה יבחר אבל אני כבר למעלה משנה מתמודדת עם המצב הזה ועל סף התמוטטות ,לשמוע כל הזמן אותו מיילל בוכה מרחם על עצמו מאשים צועק ועם אווירה כזאת בבית להיות קשוב ורחום חם ואמפטי ??זה לא ריאלי כי מצבו מוריד אותי ,גם אני נשאבת לשם זה מה שאני מרגישה ואני מפחדת לתת מקום למחשבות השליליות שלו , יש כאן תגובות מאנשים שהיו בדיכאון ומה עם האנשים שחיו עם או לצד אנשים בדיכאון מה עובר עליהם ??אני צריכה טיפול בעצמי כבר זה מה שאני מרגישה .....

הדר יקרה אני מבינה ללבך גם אני מטפלת או טפלתי בבת שלי ואם תחפשי הודעות עם שמי תראי דברים דומים למה שכתבת., אני יודעת שברגעי היאוש חושבים שאף פעם לא נצא מזה ,שזה מושך אותנו פנימה וגם אנחנו עומדים להשתגע ,או להכנס לדכאון , אחד המטפלים של הבת שלי אמר לי פעם את במצב נורא את מתמודדת עם הבלתי אפשרי תבואי גם לטיפול ואני עניתי קודם נגמור לטפל בה ואז נתפנה אלי, אבל זה נגע לליבי הרגישות שלו. אין לי נוסחת פלא אני אומרת תמיד שלדעתי יותר קשה למשפחה מאשר לחולה ואני יודעת שהרבה יחלקו על זה אבל לראות אדם אהוב במצב כזה זה לא קל בכלל. אני יודעת שאני לקחתי ל למטרה להצליח בטיפול בבת ולנסות לשקם , אני לא יודעת אם יש הצלחה מוחלטת ובודא ישאין אבל היום הבת שלי בסדר , אול מחר היא לא תהייה הסדר אבל יש לחיות את היום. רציתי לומר לך שזה לגיטימי להרגיש כעס יאוש וחרדה, אני בהתחלה התביישתי ברגשות האלו אבל גם את היא אדם בפני עצמו . תשתדלי מדיי פעם להתנתק פיזית או נפשית מהמצב . תשתמשי בכל השיטות שאת מעלה על דעתך להביא אותו לטיפול כולל שקרים , לדוגמא הבת שלי טענה שז יקר מדיי הטיפול אז סיכמתי עם המטפל שהוא יגיד שהוא מקבל חצי ממה שאני נותנת , פע היא סרבה ללכת לטיפול כי היא לא צריכה אז נסענו לקניות ואמרתי שבדרך אני קופצת לרופאה שלי היא נשארה בחוץ ואז המטפלת יצאה אליה דברה איתה והיא הסכימה לקבוע פגישה. יש לי הרבה סיפורים אבל אני יכולה להגיד לך שאם משתדלים ורוצים מצליחים ואם היום זה נראה קשה מחר אולי יהיה יותר טוב. אני שמחה שמצאת את הפורום הנהדר הזה אותי הוא מלווה שלוש שנים ולא יודעת מה הייתי עושה ללא המקום הנפלא הזה!! ולכם שמכירים אותי אז קצת נחת, הבת לומדת ומלמדת לוקחת את הכדורים לא ראיתי אותה כבר שלושה חודשים ואני מתגעגעת ,מחר היא נוסעת לחודש לטיול לימודי ,דיי התלבטתי מאחר ורציתי שהיא תבוא לכאן כדי לראות אוה אבל בצעד של בטחון החלטתי שזה יהיה מבחן שלה ושלי , אני מאוד חוששת אבל מכבדת את העצמאות שחזרה סוף סוף ומקווה שיהיה בסדר.

שלום הדר אם את מרגישה שאת בעצמך מתמוטטת אז תעשי מה שאת צריכה כדי לשמור על עצמך דבר ראשון. זאת אומרת, למשל, שתצאי מהבית, לכי לרוץ, לכי לסרט, דברי עם חברים פשוט תתאווררי. זה כמו במטוס, שאם קורה משהו אז ההורה צריך לשים את המסכה קודם כל על עצמו. ורק אחר כך על הילד. גם בשבילך וגם בשביל המשפחה שלך את צריכה לשמור על עצמך ותגידי, מה עם ההורים שלך? איפה הם בכל הסיפור? ומה לגבי לקבל ייעוץ משפחתי או משהו כזה שינחה אתכם כמשפחה בהתמודדות עם הקושי שלו ושלכם? בהצלחה ותדעי שזה בסדר שקשה לך וכל הכבוד שאת משתפת בזה

תודה על התמיכה ,לגבי ההורים ששאלת אז כאן הקושי הגדול איבדנו את הורינו כשהיינו בני 17-20 מכרנו את הבית וקנינו בית במשותף במקום לגור בשכירות עם שותפים זרים מאחר ואין לנו משפחה אחרת ,כל אחד מאיתנו רצה לשמור ולגונן על השני ובזה כנראה עשינו טעות גדולה כשנשארנו הרבה שנים יחד התרגלנו לחממה,כל אחד פחד לפגוע בשני , זה הפריע כי לא היתה פרטיות אבל אני הסתגלתי לכך ,יצרנו חברויות ולאחי היו את החיים שלו, חשבתי לפני שנה על הרעיון שנתפצל ואף העליתי את הרעיון אך סמוך לתקופה אחי נשאב לדיכאון כשעזב את עבודתו ארוכת השנים ככל שהדיכאון החריף גם אני מצאתי את עצמי ללא עבודה שעזבתי בלהט הרגע כשהייתי כולי ממוטטת מהמצב,אני מאוד משתדלת לא להישאב אחריו אבל זה קשה בשלב זה אני בטח לא יכולה לעזוב אותו ,איימתי מס פעמים שאעשה זאת אם לא יסכים לטיפול אך ללא הועיל הוא ניסה מייד לאמר לי שהכל יסתדר אבל כמובן דבר לא משתנה ,איך אוכל לעזוב אותו לבד במצב כזה ??נכון גם אני לא במיטבי אבל לי יש חיי חברה ואני יוצאת ומנסה לשמור על המורל אבל הוא לבד הוא בודד את עצמו מכולם עקב הדיכאון ונכון אני גם מושפעת מהכל ואני לא רואה מוצא זה מעגל סגור