פסיכיאטריה גריאטרית

ד"ר הידש הנכבד!!! אבי אדם בן שמונים ובריא פיסית. איננו סובל משום מחלת זקנה. תודה לאל. בעייתו היא הדיכאון שהוא הולך ונכנס אליו יותר ויותר.( כבר כמה שנים). הדבר מתבטא באי חשק לצאת מן הבית. בישיבה מול החלון או הטלויזיה כשהוא בוהה. כאשר הוא כבר כן יוצא הוא סובל מחרדה חברתית. פוחד לדבר ולהתבטא וכשהוא חוזר הביתה הוא מספר על אלף ואחד דברים שאנשים התכוונו אליהם במגעם עימו. (לא היה ולא נברא לפחות כשאנו נוכחים). הדבר אף מחריף עד כדי כך שגם עם בני המשפחה הקרובים (ילדיו, נכדיו) הוא כבר בקושי יוצר קשר. לא מברך אנשים בהכנסם הביתה ולא בלכתם. מנטאלית, מצבו טוב. הוא קורא ואפילו לומד בעצמו כל מיני תחומים כאשר הוא במצב רוח יותר טוב. נסינותינו להביאו לטיפול רפואי, אפילו במסגרת רופא משפחתי, עלו בתהו. הוא טוען שהוא בסדר גמור ושלא נבלבל לו את המוח. הוא מתכסח עם אמא על כל דבר כמעט וממרר את חייה. אובססיבי במחשבות שלו וכו'. ניסינו להסביר לו שהוא אינו אשם במצבו ושעם הגיל קורים כל מיני שינויים פיסיולוגיים. (עם דגש על פיסיולוגיים כי יש לו סטיגמה נוראה על כל תחום הפסיכיאטריה ואפילו הפסיכולוגיה) ושאפשר עם כדור קטן לחולל נפלאות. שתחזור אליו שמחת החיים שהוא יהיה יותר מעורב ועוד. הוא מסרב לקבל ובכל זאת ממשיך להיות אומלל ולאמלל את אמא. השאלה שלי היא האם ניתן לעשות משהו כאשר אי אפשר להביא אותו בכלל לשיחה עם רופא? איך ניתן לטפל? אודה לך על כל עצה שתתן.

שלום, דיכאון הוא דבר שכיח בגיל המבוגר. חשוב לנסות ולשכנע ולחזור ולשכנע ולא להתייאש. אולי הוא חשדן כלפי בני המשפחה ואז אפשר לחשוב על חבר או אח אשר עשויים לשתף פעולה ולשכנע. כמובן שאפשר לנסות ולשתף את רופא המשפחה שאולי ימצא דרך ויהיה סמכותי להתחיל בטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש