לד"ר הידש ולכולם

הי לכם, מדי פעם אני נכנסת ומתייעצת איתם ועכשיו אני עצובה ומזועזעת. צפיתי עכשיו בערוץ 10 בתכנית שיחה אישית שבה היה ראיון עם אשה בת 34 בשם מירב קנר. הראיון שודר פעם ראשונה לפני שנה, והיום בשידור חוזר בגלל שלפני שבועיים מירב התאבדה. מירב חשפה בפני כולם את הדיכאון שהא סובלת ממנו ואת האישפוזים, הפציעה העצמית, נסיונות התאבדות, טיפולי חשמל והחלפת כדורים. היא סיפרה שמגיל צעיר אביה נהג להכות אותה, להטיח את הראשה בקיר, התעללות קשה ביותר שהיא בתור ילדה צעירה לא ידעה מה לעשות ולמי לפנות. כשהתבגרה והבינה שביתה רחוק מלהיות מבצרה, עזבה את הבית בגיל 18, אבל כל הטראומה נשארה איתה כמובן. כל ילדותה ושנות ההתבגרות היא ספגה מכות כל הזמן, השפלות מילוליות וההורים שלה היו בעצם האויבים שלה. היא דיברה על הקושי להשתקם, על הדיכאון שלא נגמר, על הזיכרונות, על השינאה והכעס כלפיהם שלא הגנו עליה ולא טיפלו בה כמו שהורים אמורים להיות. כשהראיון שודר לפני שנה היא הייתה בת 34, נשואה, אם לשני ילדים, סיימה תואר שני בעבודה סוציאלית והייתה דוקטורנטית. אישה מקסימה ועדינה, אינטלגנטית שנונה ומצחיקה. קורבן תמים להורים ובעיקר לאבא שרצח את הנפש שלה באמצעות המכות הגופניות. היא סיפרה שלפעמים הכאב גדול ועצום והיא לא יכולה להמלט ממנו. על זה ש13 שנים היא בטיפול פסיכותרפי אבל הכאב לא מפסיק. זה מה שפגיעה מהורים יכולה לעשות. והיא נלחמה כל יום כדי לתפקד ולגדל משפחה וילדים. לפני שבועיים היא נכנעה והתאבדה. אבא שלה ממשיך לחיות. ממש כמו האבא שאנס את ביתו מאז שהייתה בת 8 וכשהילדה בגרה והעזה להתלונן, שופט בישראל קבע שהיא נהנתה מהמעשים ולכן לא התלוננה קודם, והסיבה שהיא מתלוננת היום זה שהיא מאורסת ולא בתולה. חברים יקרים, איך יכול השופט הזה שהוא אבא , לישון בשקט אחרי ששיחרר לאוויר העולם את הפסק הדין שכולל משפט איום ונורא? איך יכולה הבחורה שכל חייה שרדה את ההתעללותלהמשיך לחיות ולהלחם על שפיותה כשמערכת המשפט שצריכה להגן רק מזיקה יותר? ילדים תמימים נופלים קורבן להוריהם. מאד קשה ועצוב. שלכם מיקי

גם לי עצוב. לפני שנה גם אני ראיתי את הראיון עם מירב, והתרשמתי מהעוצמות שלה ומחוכמתה הרבה. כמה עצוב שהתייאשה. איזו זעקה של חוסר אונים ובדידות. תמי.

למיקי לא ראיתי את הראיון עם מירב אבל בהחלט הצלחת להעביר את התחושה של מירב ואת כישוריה וכישרונותיה. לצערי דעות קדומות קיימות ואנשים לא מבינים עד כמה דיבריהם ומעשיהם פוגעים, כך גם עם השופטים וגם עם אנשים ברחוב. רק שנוכל לשמור על עצמנו הידש

מיקי היקר כתבת נהדר, כמו שגיורא אמר, הצלחת להעביר את התחושות הנוראיות זה כואב לאללה, כי היא נשמעת כל כל מודעת ובכל זאת היא לא הצליחה להמלט מהבור הזה שאבא שלה כרה לה. אני רק רוצה לומר לך יקירי, שההפנייה של אצבע לעבר השופט נראת לי כצעד מסוכן עבורך, לא כי אתה טועה בדבריך, אלא כי אתה עלול להרגיש חסר אונים, וחוסר אונים יכול להוביל לדיכאון, ולקושי בלהתמודד. אני מציעה לך שאם אתה מרגיש שזה מעיק עליך מאוד שתעשה משהו כמו לכתוב מכתב לשר המשפטים, או אפילו מכתב לבעלה של מירב, אני מאמינה שזה יכול לעזור. בחיבוק מחזק ראומה