ייעוץ והכוונה

ד"ר שלום , לפני כשבעה חודשים , אימי (49) עברה אירוע קשה מאוד שהוגדר ע"י הרופא המטפל כהתקף פסיכוטי חמור שמאוד קרוב לסכיזופרניה . האירוע למעשה התפרס לשני התקפים כאשר ההתקף השני נבע עקב לחץ מצד המשפחה לשחרר אותה מתקופת האישפוז הראשון , ובנוסף טען הרופא , כי הטיפול התרופתי שבו הוא בחר להשתמש אינו השפיע עליה כראויי . (אולאנזיפין 10 מ"ג פעם ביום כל ערב) . לאחר האישפוז השני כבר הבחננו בשינוי מכל הבחינות . בצורת ההתנהגות ובכלל על היכולות שלה לתפקד , כאילו שההתקף השני שאב ממנה את כל הכוחות ופשוט התיש אותה לחלוטין . אחרי אישפוז של קרוב לשבועיים במחלקה על בסיס טיפול שונה (הלידול 0.5 מ"ג , פרפאנאן8 מ"ג פעם בצהריים + ערב , ובנוסף 0.5 מ"ג קלונקס בלילה ) . היא שוחררה והטיפול נשאר על אותו בסיס ובמקביל בנו לה תוכנית שבה עליה להגיע לביה"ח שלוש פעמים בשבוע שכללה שיחה עם מטפל אישי , שיחה בקבוצה וקורס בחירה נוסף . עם הזמן שונה הטיפול וכיום הוא מתבסס על : 8 מ"ג פרפאנאן , 15 מ"ג אולאנזיפין וחצי מ"ג קלונקס . כל נטילת התרופות מתבצעת מידי ערב . בגדול אין שום שינויי במצבה מהבחינה הריגשית . מבחינת תפקוד היא מתפקדת בסדר גמור ואין לנו שום טענות . מה שמטריד אותנו זה עצם העובדה שהיא טוענת על לחץ פנימי שמעיק עליה והרבה פעמים היא לא יודעת איך להסביר מה הסיבה ללחץ.רוב הזמן היא עייפה ותשושה ואין לה חשק לעשות דברים אפילו דברים שהיא מאוד אהבה לעשות . הרבה פעמים היא נלחצת מעשיה והיא רוב הזמן מחפשת את השינה הזו שלדעתי היא מעין בריחה או קושי להתמודד עם המצב שבו היא שרויה . כיום המטפל האישי שלה במחלקה טוען כי היא סובלת מדיכאון וחרדות ועקב זה אני פונה אלייך . אני משתדל לקרוא כל פיסת אינפורמציה ברשת שמדברת על כל הנושא ואני תוהה לגבי הטיפול התרופתי . מדוע הטיפול התרופתי שהיא נוטלת כיום מתבסס על טיפול ומניעה של פסיכוזה כאשר מבחינתם היא מוגדרת כסובלת מדיכאון וחרדות ? חשבנו על התחלה של טיפול פסיכולוגי באופן פרטי ובמקביל פגישה עם פסיכיאטר אחת לשבוע גם באופן פרטי . מה דעתך בנושא ? לאן עלינו לפנות ובאיזו דרך עלינו להמשיך על מנת להביא אותה למצב של רוגע ולהתחיל להחזיר אותה לחיים רגועים ונורמליים ? בברכה , ערן .

לערן האבחנה היא התקף פסיכוטי חמור ולא דיכאון, לכן הטיפול העיקרי הוא נוגד פסיכוזה. כפי שלמדתם (לצערי) התקף פסיכוטי עלול לחזור ולכן הטיפול המונע, יתכן שבשלב ראשון הטיפול הוא רב מדי, וזאת כדי להבטיח שהתקף לא יחזור, ואני בטוח שעם הזמן יורידו במינונים. אחרי פסיכוזה ידועים מצבים של דיכאון והוא נקרא דיכאון אחר פסיכוזה. כלומר הפסיכוזה שאבה את כל האנרגיות והאדם מרוקן מאנרגיה ומוטיבציה. המצב חולף אחרי כמה חודשים ולצערי תרופות נוגדות דיכאון עוזרות מעט מאוד. אבל כמובן שיתכן שמדובר בדיכאון ולכן אפשר לשקול עם הרופא גם להוסיף טיפול נוגד דיכאון, כמובן אם הוא מתרשם מדיכאון. ההבדלים בין טיפול פרטי או ציבורי ידועים, השאלה האם אתם מרוצים מהרופא ומהטיפול הציבורי? אם אתם מרוצים ממנו ולאמא יש אמון ברופא ובפסיכולוג תשארו שם, אם ישנן ספקות אתם יכולים לחשוב על החלפת מטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

מודה לך מאוד על המענה . אם אנו מרוצים מהרופא ומהטיפול הציבורי ? אני באופן אישי אינני מרוצה לא מהרופא המטפל (פסיכיאטר) ולא מהמטפל האישי . באשפוז הראשון במחלקה זכינו לטיפול אישי מד"ר ענק בעיניי . לא אזכיר שמות אבל אין לי ספק שהוא מכר שלך או לפחות שמעת עליו . כיום אנו או יותר נכון אימי נמצאת תחת השגחתו של פסיכיאטר ממחלקה שונה. לגבי המטפל האישי ,הוא לא ממש נוגע בה בנקודות החשובות ועדיין לא הצליח להגיע איתה לסוג של חיבור שבו היא מרגישה חופשיה לדבר . אשמח אם תוכל להמליץ על רופאים (פסיכיאטר+פסיכולוג/ית) שלדעתך יוכלו להעלות אותה ואותנו על דרך נכונה להחלמה . במידה והינך מעוניין בפרטים נוספים בנוגע למקום האישפוז , הרופאים המטפלים או בכלל כל סוג של מידע שיוכל לעזור לך לכוון אותנו אני אשמח לענות . ושוב תודה רבה , ערן .