שאלה לד"ר - אנא עזרתך.

שלום, יש לנו (לי ואחיותיי) בעיה עם אמי, שאנו לא יודעים איך לפתור או איך להתמודד עמה: בחמש שנים האחרונים, אמי עברה תהליכים וחיפושים רוחניים נרחבים מאוד (קבלה, אושו, רוחניות ומה לא...). אני מדגיש זאת מאחר ותמיד הייתה טיפוס רוחני מאוד (שחלק יכנו "מוזרה") לפני כשנתיים היא הושיבה אותנו, אמרה שהיא מרגישה ש,איבדה אחיזה עם המציאות ונכנסה עמוק מדי לרוחניות" וצריכה עזרה. לקחנו אותה למיון, היא קיבלה טיפול תרופתי (לא זכורה לי שם התרופה), מצבה התייצב ובזה זה נגמר. לפני כחצי שנה, חזר על עצמו מקרה דומה שהפעם התאפיין בהתנהגות מוזרה שנמנשכה כחודש ובסופו, במין דיכאון כבד. התברר לנו שמזה תקופה היא הפסיקה לקחת את התרופות, על דעת עצמה. הזמנו פסיכיאטר הביתה שרשם לה תרופה פעם נוספת ואף נסענו איתה על מנת לאשפזה בגהה, אך ברגע האחרון היא התחרטה ולא הסכימה בשום פנים. המצב התייצב עד שלפני כחודשיים שוב הפסיקה לקחת את התרופות על דעת עצמה. התנהגותה מתאפיינת בדיבור בלתי פוסק על אלוהים ורצון ללמד את כל העולם על אלוהים, תחושה שמותר לה הכל וששום דבר לא יכול לפגוע בה, שאין גבולות ושהכל מותר (כולל הוצאות בספיות) ובאופן כללי, תחושה שהיא מנותקת מהמציאות. כל המאמצים שלנו לשכנעה לקחת תרופות ו\או לראות רופא ו\או להתאשפז, נתקלו בהתנגדות חריפה (תגובות כגון רק אלוהים יעזור לי וכו'...) מצאנו את עצמנו בחוסר אונים מוחלט: מצד אחד היא לא מוכנה לשתף פעולה לקבל טיפול, ומצד שני הבנו שאשפוז כפוי ניתן ליישם רק אם האדם מהווה סכנה לעצמו או לסביבתו. האם יש משהו נוסף שאנחנו יכולים לעשות? האם בכל זאת צריך לשקול אשפוז כפוי? הורי גרושים, ואנחנו, הילדים, כבר לא יודעים מה לעשות ואם אפשר לעשות עוד... כל עזרה\עצה תתקבל בברכה!

לרונן לצערי זה המצב, אין אפשרות לאשפוז כפוי אם היא אינה מסוכנת ואינה עלולה לפגוע בעצמה או באחרים. כך שמה שנותר הוא להמשיך ולנסות לשכנע אותה ואף ללחוץ עליה להגיע לטיפול. הדבר הטוב הוא שהיא מגיבה לטיפול ובדרך כלל ההפרעות פוחתות או חולפות. כאשר תסכים לטיפול אפשר לחשוב על טיפול בזריקות עם משך פעולה ארוך. כך שהזריקה ניתנת פעם בחודש ובמשך החודש לא צריך לדאוג על נטילה או הפסקת הכדורים. בכל אופן אל תתייאשו ותמשיכו לנסות ולשכנע אותה להגיע לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש