המוזה שלי על התמכרות

הרגישות הזו הורגת אותי ... כל הזמן דרמות בחיי.. מנגנון להשמדה עצמית....משחקת באש..איפה הפחד ..לאן הוא נעלם? זה שאמור לשמור על עצמי מעצמי... קר לי...חם לי...איפה האהבה..? הגוף בוגד בי...בשרי דמי, כאילו גם הם כבר עיפים ממני..בכל מקום צועקים..אתה אתה...התמכרתי..אני עייפה...אולי אלך לישון,,אשכב בעריסת ילדותי ,אולי תבוא היד ותלטף אותי... אני עבד של עצמי תהיו חופשיים! רק טוב, מיטל

מיטל יקרה אני מאחלת לך שגם גופך יהיה חופשי מההתמכרות הפיזית, ושנשמתך תשוחרר מהסבל והכאב הרבה העולה מבין השורות. את כותבת מקסים. תרגישי טוב, תמי.