לראומה-החלמה ממאניה דיפרסיה

תודה על שחלקת עימי מנסיונך.לצערי אני כבר נוטל ריספרדאל כשמונה חודשים.המינון משתנה מידי פעם.הייתי בהתחלה במינון של 6 מ"ג ליום,זה היה אחרי ההתפרצות הפסיכוטית המסוכנת שלי-הראשונה שקרתה לי.אבל ירדתי מאד במינון ואפילו הייתה לי הפסקה של שבועיים בלי תרופות .אלא שהמאניה התחילה לזחול לכיוון ואז חזרתי לריספרדאל ועכשיו אני לוקח 2.5 מ"ג עוד מעט גם זה ירד.אני רק מקווה שלא יקרה שוב מה שקרה,שהייתי צריך לחזור לתרופות מהר מידי.האם הייתה לך התפרצות פסיכוטית?האם היית גם בדיכאון?אני עוד לא הגעתי לדיכאון קשה אלא רק קל וכנראה כתוצאה מהתרופות.אני מקווה שמקסימום עוד חצי שנה אני כבר לא אצטרך תרופות.אני קורא לכל מי שיש לו מה לומר לי בנושא,להגיב בבקשה.ממש חשוב לי לשמוע מניסיונכם.תודה

לראומה ושחר, אני אשוב ואשתף אותכם בנסיוני העגום, שלמרות קיומו והמסקנות שהסקתי ממנו, אני עדיין שוקל להפסיק את התרופות, אבל לא בזמן הקרוב, אולי עוד חמש שנים או עשר. בכל מקרה, אני הפסקתי את התרופות לגמרי בהסכמת הפסיכיאטר שלי, וכשהמאניה חזרה לא הספקתי לעצור אותה בזמן, והסיבה לכך הייתה שהרגשתי טוב ולא האמנתי לפסיכולוג שלי שאמר לי כל הזמן שאני נכנס למאניה. תראו, יכול להיות שבפעם הבאה אני כבר אשים לב בזמן כי אני כבר יודע יותר טוב איך זה מרגיש, אבל כשזה מגיע ואתה בתוך זה אתה לא מודע לכך שמשהו בך לא בסדר עד שזה נעשה מאוחר יותר. זה הניסיון שלי. בברכה מיכאל

לשחר ומיכאל לי היה התקף פסיכוטי קשה שגרם לי למצוא את עצמי במוסד בלי לדעת מה קורה לי ובלי שהרשו למשפחה שלי להכנס לשם ולראות איך מתעללים בי ובחולים האחרים. זה היה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים. ואחר כך באה תקופה של שיקום שלקחה המון המון זמן. הייתי זומבי לחלוטין והיה לי חוסר ריכוז נוראי, ופחדים, וקשיים בהכל. כצפוי... אני חושבת שאני אדע להבחין אם תהיה לי מניה נוספת, כי גם בזו שהדרדרה לי למצב הזה של אישפוז ידעתי שאני לא בסדר, אבל הלכתי עם זה עד הסוף. הלכתי עד הקצה. ושכבר רציתי לעצור לא היה לי מה לעשות. אחותי שנסתה לקחת אותי לקופת חולים כשאני מתחננת לפניה שתשיג לי כדור שינה לא הצליחה להסביר להם שמצבי חמור, ולקח עוד חצי יום כשאני מאבדת קשר עם המציאות לגמרי עד שקיבלתי טיפול. אני עדיין חוקרת את הנושא, ועדיין מתלבטת אם להפסיק לקחת כדורים. אני מודה לך מיכאל על העזרה. בהצלחה לכולנו... ראומה