לד"ר הידש - "הדכאון לא בא מהאויר"... (סליחה, ארוך)
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רב, אובחנתי כסובלת מ"דיסתימיה" (דיכאון כרוני?) אני מטופלת באפקסור XR מזה כ - 3 שנים. בפגישה האחרונה שלי אצל הפסיכיאטרית, הצלחתי להכניס גם אותה לדיכאון (ברצינות). התגובה שלה לדברים שאמרתי היתה שאני חכמה, צודקת ושזה עצוב...... בסה"כ דיברתי על המצב במדינה...... האם הפחדתי אותה עד כדי כך שהיא פחדה להתווכח איתי? ואם המציאות לא טובה, האם זה לא דבר נורמלי שאנשים ידאגו או יהיו עצובים בגללה??? בתקופה האחרונה היו 2 אירועים שגרמו להחמרת הדיכאון האחד - אדם יקר שנהרג בתאונת דרכים והשני - התקנה החדשה של בנק ישראל (שבוטלה בינתיים) אבל גרמה לי לדאגה רבה. במקרה הזה הפתרון שלי היה להגיע להסדר עם הבנק - אני אקח משרה נוספת, ואכסה את החוב (הקטן) שיש לי. סה"כ אני מתפקדת (גם אם זה לא קל). ולכן השאלה שלי אם בכלל יש צורך בטיפול, האם העובדה שאני מתפקדת למרות הקשיים היא בזכות התרופות, או שאין לה קשר? הרופאה שלי המליצה לי להחליף את הטיפול ולעבור לרסיטל. מכיוון שתופעות הלוואי של הפסקת האפקסור (אפילו שזה בהדרגה ולפי ההוראות) הן ממש לא סימפטיות, ודי מפחידות) אני מתלבטת אם לא כדאי לי בכלל להפסיק עם התרופות ולא להתחיל בכלל עם הרסיטל. מה אתה ממליץ?
למבולבלת הטיפול בדיסטימיה הוא בדרך כלל בעיקר בשיחות ותרופות פחות עוזרות. כמובן שאירועים חיצוניים עלולים להחמיר את הדיכאון אבל כל אדם מקבל את האירועים באופן אחר ויתכן שהאירועים מכבידים עליך יותר מדי. אי אפשר לדעת האם השיפור במצבך הוא בגלל התרופות או בזכותך וכוחותיך או שני הדברים ביחד. בדרך כלל במעבר מתרופה אחת לשניה אין סמני גמילה כי שתי התרופות מעלות אתאותו החומר במוח. הצורך בתרופות הוא יחסי ולכן צריך לחשוב על התועלת שהתרופות נותנות לך בהשוואה לתופעות הלוואי שלהן. כל טוב דר' גיורא הידש
