שאלה שאלתית
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
ההודעה שלך התקבלה בהצלחה
היא נמצאת כעת בבדיקת עמידה בנהלי הפורום
ההודעה צפויה להתפרסם תוך 24 שעות ממועד הגשתה
במידה וההודעה לא פורסמה בתוך 24 שעות, מומלץ לעיין שוב בנהלי הפורוםולהעלות את ההודעה מחדש.
מה עושים במקרה של אובדן? למשל מישהו שהוא אצן. הריצה זה המקצוע שלו והוא אלוף הארץ. זה גם המקצוע שלו וגם התחביב שלו וגם החיים שלו. זה הדבר היחיד הטוב שהוא יודע לעשות בחיים שלו. איך נותנים לאדם כזה טעם להמשיך לחיות כאשר הוא יודע שהוא לעולם לא יוכל להמשיך לעשות את הדבר שהוא כל כך אוהב לעשות? זה ממש פגיעה בזהות. אפילו של אדם שהוא יחסית חזק שלם ובריא בנפשו. אפשר אמנם לעודד אדם כזה למצוא איזשהוא תחביב אחר, אבל כולנו יודעים שזה לא יהיה אותו הדבר. עוד רעיונות מה עוד אפשר לאמר או להציע לאדם כזה?
שבת שלום מירה מה קורה לאדם שמאבד את מרכז חייו... : בואי למשל ניקח את שרון חזיז, ונניח שבמקום סרטן שד היה לה סרטן במיתרי הקול. (אגב, שמת לב שהיא הזמרת השלישית השנה שמגלה שיש לה סרטן השד? יחד עם אנסטסיה וקיילי מינו) אז האישה הזו היתה מאבדת את מקור ההכנסה שלה, הגאווה שלה, והכישרון שלה. ברור שבשלב הראשון היא היתה עוברת תהליך של אבל. כמו בכל אובדן אובדן של קשר ריגשי שנגמר, אובדן של אדם שמת, ועוד. תהליך של אבל הוא דבר שהיהדות מכירה בו כדבר שיש לתת לו את הכבוד, ולכן יש גם את טקסי השבעה, גילוי המצבה והדברים שמקובל או לא מקובל לעשות במהלך שנת האבל. רוב האנשים יעברו בשלום את התקופה הזו. כולם יסבלו. כולם יהיו במידה מסויימת של דיכאון (הרי דיכאון זה לא דבר שאפשר להגדיר רק בעצם זה שאישרת חמישה תנאים מהרשימה), אבל אחרי כמה זמן הם יתאוששו. חלק מהאנשים עלולים שלא "לצאת מזה", אבל בואי נחזור לאישה אישה שתאבד את מקור ההגדרה העצמית שלה, תהיה חייבת מתוקף העניין למצוא הגדרה עצמית חדשה. אם היא אמא, תמיד יש לה את המקום השמור לה. היא יכולה להחליף מקצוע, ולמצוא שהיא טובה בשיאצו, או כמטפלת בגן, או כציירת. השורה התחתונה היא שאנחנו עושים את מה שמגדיר אותנו, בצורה אקטיבית, ולא זה שמישהו היה אצן עושה אותו למי שהוא. וגם, אם מישהו היה במקצוע מסויים יש לו חברים משם, וסגנון חיים, בריא למשל, שלא ישתנה. ועוד משהו אל לו לאדם להגדיר עצמו על פי דבר אחד. כולנו הרבה יותר מלאים ומורכבים מזה. מה את חושבת?
למירה תודה לראומה ואני מצטרף לדבריה. הייתי רוצה להוסיף שכל תהליך של אובדן לוקח זמן והזמן במקרים אלו הוא רופא טוב. לעתים התהליך נמשך כשנה ואפילו יותר, כך שיקח זמן עד אשר החבר יוכל להסיט את מרכז הכובד של חייו מהריצה לדבר אחר. אני בטוח שישנם כשרונות נוספים ודברים חדשים שעשויים לעניין אותו. אבל קודם צריך להשלים עם האובדן ואז יהיה מקום ופתיחות לדבר חדש. שבת שלום דר' גיורא הידש