לד"ר הידש ולחברי הפורום - אני צריכה עידוד!!!!!

שלום לכולם. היום הייתי בביקורת אצל הרופא. אני נוטלת רסיטל 20 מ"ג פעם ביום כבר חודש ושבוע, ואני מרגישה שיפור ממשי במצב, או כמו שהרופא אמר "התקדמות ניכרת". חשוב לי מאוד להבריא. תמיד הייתי בריאה והכול התחיל לפני 4 חודשים בעקבות משבר שעברתי. אני מתחילה טיפול פסיכולוגי בשבוע הבא וקוראת כבר פעם שניה את "בוחרים להרגיש טוב" (בשיטת הטיפול הקוגנטיבי). אני מרגישה טוב, אם כי אני עדיין לא מרגישה שלגמרי חזרתי לעצמי; אני עדיין מתמודדת עם תחושות לא נעימות מידי פעם, מרגישה שאני צריכה להיות זהירה במובן הזה שאני נמנעת במודע מלהיכנס למתח או ללחץ או לסיטואציות פחות מוכרות (מה שבעבר לא היווה בעיה בכלל), החשק המיני עוד לא חזר (למרות שהתיאבון למשל השתפר מאוד). אני יכולה להגיד שאני מרגישה כמו שהרגשתי כשהכול רק התחיל. בכל אופן, הרופא די הלחיץ אותי היום וכנראה כדי להדגיש בפני את החשיבות של הטיפול התרופתי (הוא אמר שאני חייבת להקפיד לקחת את התרופה במשך חצי שנה סה"כ ואז נראה) הוא ציין שבפעם השניה שהדיכאון חס וחלילה חוזר, צריך לקחת ת'תרופה למשך תקופה ארוכה יותר ושאם ההתקף חוזר בפעם השלישית (חס ושלום) אז זה לכל החיים (!!!!) וזהו. מפחיד. אני רק רוצה שמישהו יגיד לי שאני בסדר ושאני בדרך הנכונה, ושהתרופה משפיעה עלי באופן נורמלי, שאני ארגיש יותר ויותר טוב ככל שהזמן עובר, ושזה תלוי בי ובטיפול שאני מקבלת (אולי כדאי גם לציין שאני מוקפת באנשים תומכים ומבינים - המשפחה והחבר) ושזה מונע מצב שהמחלה תחזור. זה נורא נורא נורא מפחיד אותי שאחזור להרגיש כמו שהרגשתי בעבר. אני מוכנה לעשות הכול כדי לצאת מזה. הייתי רוצה לדעת שזה בשליטתי, ושזה לא ענין של מזל או משהו כזה. בבקשה, תגיבו רק אם יש לכם דברים אופטימיים להגיד. אני נמצאת במצב די רגיש עכשיו. בכל אופן, עד עכשיו הפורום הזה מאוד מאוד עזר לי. בריאות לכולנו.

שלום דקלה אני לא בטוחה שהבנת נכון - חווית דיכאון קשה ועכשיו עם בטיפול תרופתי? יש לי רק מילות עידוד לומר לך:... קודם כל, אל תתרגשי ואל תלחצי מהמצב כרגע ואל תטרידי עצמך לגבי מה יהיה בעתיד. והכי חשוב - תמצא מטפל טוב, שאת סומכת עליו, ותתמידי בטיפול! תני לעצמך חצי שנה להתייצב ולסגל לעצמך רשת ביטחון- טיפול פסיכולוגי, סדר יום קבוע, שעות שינה ראויות, תזונה אחראית, וחשוב מאוד :מפגשים חברתיים על בסיס קבוע והתעמלות. אני חושבת שהמודעות היא מילת מפתח. תהיי מודעת למה קורה לך, מה משפיע עליך ובאיזה אופן, ואחרי כמה חודשים שתחזרי למסלול קחי לך זמן לחשוב על הכל, על איך את רוצה שהחיים שלך יראו, ממה את פוחדת, מה את יכולה לעשות, איזה מחיר את מוכנה לשלם, תתלבטי ותשקלי איך לנהל את החיים הנפשיים שלך בעתיד, ושתפי את הפסיכולוג, הפסיכיאטר וההורים. בהצלחה! את תהיי בסדר!! ואל תהססי לבקש תמיכה

דקלה יקרה את נראית לי אישה אמיצה ונחושה לנצח את המחלה הזאת שיש להרבה כאן, דיכאון. את תצליחי. בטוח תצליחי. וודאי שיש לנו שליטה, וודאי שהרצון שלנו משפיע, וודאי שהנחישות והעבודה שאת מוכנה להשקיע יניבות את פירות הבריאות המצופה. ועוד דבר- את אפילו תרגישי טוב יותר בעקבות התהליך שתעברי. את תתחזקי, תעברי שינוי מהותי בעיקבות הטיפול שתעברי, השינוי יהיה לא רק ברמה הכימית התרופתית אלא גם ברמה הפסיכולוגית שתמשיך ללוות אותך ולחסן אותך מול משבריך הבאים, כשיבואו ואם יבואו. אנחנו לא מחוסנים מפני התקף נוסף. אין לנו תעודת ביטוח כזאת. כמו שחולי לב הם בעלי נטייה גנטית למחלות לב, ואסטמה ואולקוס וטרשת נפוצה. יש הרבה מחלות כרוניות גופניות שאנשים סובלים מהם ולומדים להערך כדי לצמצם אותן ואת השפעותיהם. אנחנו "בחרנו" בנפש, במחלות של דיכאון, חרדה פסיכוזה וכד'. איתן אנחנו לומדים להתמודד ולחיות בצורה הכי טובה שיש. אין אדם שאינו צריך להתמודד עם משהו קשה בחייו. זה הגורל שלנו. אבל את לוקחת את גורלך בידיים, לכן אל תפחדי, את חזקה, וכמו שאנחנו מתגברים, כך גם את, ובעוצמה רבה. אנחנו כאן, איתך, תמיד. תמי.

לפני חצי שנה בערך עברתי משבר, שכנראה לפי מבחן התוצאה לא התמודדתי איתו כ"כ טוב והוא הותיר בי משקעים. לפני 4 חודשים בערך נכנסתי לדיכאון. בהתחלה זה היה קל ואח"כ זה הדרדר עד שכבר היה לי ברור שאני צריכה לראות רופא. הרופא אבחן שמדובר בדיכאון מג'ורי. התקופה הנוראית שבה פשוט לא יכולתי לצאת לעבודה ולקחתי חופשת מחלה נמשכה בערך שבועיים. אבל סה"כ התקופה שאני בדיכאון נמשכה כאמור 3-4 חודשים ולאט לאט עם התרופות המצב התחיל להתייצב, וכמו שאמרתי עכשיו אני כבר חודש ושבוע על רסיטל. בעיקרון אני די מרוצה מהחיים שלי ואין דברים מהותיים שהייתי רוצה לשנות בהם. אני פשוט מרגישה שאיבדתי כמה דברים בדרך כמו היכולת סתם להנות בפשטות. זהו. בכל אופן, תודה רבה על התגובה המהירה ועל ההמלצות!!!