דניאל

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

06/12/2002 | 15:16 | מאת: התאבדות

אני מעוניין לדעת מה כמות הדרושה של קסנקס 0.25 מ"ג שיש בה כדי לגרום למותי. לחלופין, מה כמות של ויסקי שיש בה כדי להמית אותי. תאונה הפכה אותי לנכה. נסיונות השיקומיים לא הועילו, איכות החיים שלי ירודה. מעדיף לקצר את החיים לתקופה שיהיה בה איכות חיים לפני ההתדרדרות טוטאלית. כל הכבוד לנכים שמוכנים להתמודד עם מצבם זה לא המקרה שלי . עד לפני מספר חודשים היתי גבר פעיל, שעבר מספר רב של שעות. כיום אני סמרטוט. מה ששבר אותי שהשבוע הודיעו לי שעלי לשוב לעבודתי במשרה מלאה חרף מגבלותי אחרת אפוטר ( עכ כה קבלתי משכורת על חשבון ימי מחלה). ניסיתי אך נכשלתי. למעשה יום ראשון אודיע על הפסקת עבודתי.זהו תחילת הסוף מבחינתי. איני מעוניין להתאבד במוות אלים. למעשה אני מפחד לירות בעצמי. נראה לי שקל יותר לעבור לצד השני על ידי נטילת כדורים וגם יהיה פחות טראומטי עבור המשפחה כשיבואו לזהות את הגופה .לבטח גם ינחמו בכך שלא סבלתי. אשתי וילדי גם יקבלו קצבת שארים וביטוחי חיים. אנו משוכנע שצעדי נכון מבחינתי, וממניעים רציונאליים. מעבר לכך לא מסוגל להתודד עם האפשרות שהמשפחה תחשף לדעיכתי. עד כה היו לי חיים יפים ושלווים ועשרים עד לתאונה הזו. בסך הכל אפרד מהעולם עם הרגשה טובה. למזלי הלכתי אחרי החלומות שלי ובסך הכל די נהנתי מהסמע. אשתי חיה בהכחשה וזה מגן עליה. יש לה מנגנוני הגנה טובים אני משוכנע שתתעשת ותמצא טעם בחיים בלעדי. בזמן האחרון לא היה לי חשק לקיים יחסי מין והרגשתי אשם בשל כך. לילדים ממילא אינו באפשרותי לסייע. ומה הם צריכים אבא נכה על הכתפיים. זהו אני רוצה להרדם ולהפרד מהמציאות הזו. אודה על העזרה. אל תרחמו עלי באמת היו לי חיים יפים.

לקריאה נוספת והעמקה
06/12/2002 | 19:00 | מאת:

לדניאל שלום, צר לי לשמוע על התאונה שעברת ועל התהליכים הקשים שאתה עובר. לתאונה וכנראה לנכות כפי שעולה ממכתבך ישנו מהלך של הלם ושוק בהתחלה וקושי להתמודד עם הנכות וכעס רב. רק אחר כך מתחיל שלב ההשלמה והניסיון לבנות חיים חדשים. אין ספק שיש עוד הרבה קדימה וצריך לחכות לזה. אתה חייב להבין שישנם תהליכים נפשיים כדי לעכל ולהבין את אשר קרה לך. אתה מרגיש כיום מיואש וכועס על מצבך אולם אין זה אומר שכך תרגיש בעוד שבוע או חודש. להיפך, בעוד חודש תרגיש באופן שונה מכפי שאתה מרגיש היום וכאשר תהיה במקום אחר גם מחשבותיך והחלטותיך יהיו שונות. אנחנו תמיד מפחדים מהתאבדות מפני שזהו דבר סופי אשר אין ממנו חזרה. בכל ניסיון למעשה אובדני יש כמובן סכון נוסף. הסכון הוא שהאדם לא מת אלא נעשה נכה או במקרה שלך הנכות תתגבר.... מה שבולט במכתבך זו הבדידות. אתה לבד עם מחשבותיך ואינך יודע את דעתה של אשתך ואת מחשבותיהם של ילדיך. גם ההנחה שאשתך תסדר היא מסקנה שלך ולא שאלת אותה. לפני שאתה מגיע להחלטה מסויימת אני מאוד ממליץ שתשוחח עם בני משפחתך ובנוסף תנסה לפנות לטיפול-שיחות עם איש מקצוע. הבדידות קשה ביותר וכאשר אתה לבד גם מחשבותיך שונות מאשר במצב שאתה חולק אותן עם אדם אחר. תנסה שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

06/12/2002 | 19:09 | מאת: "אור

תעזוב אותך משטויות תאמין לי ההבדל בין באסה לסבבה דק מאוד...הכל כימי תפנה לשם יעזרו לך(מצורף קישור) http://www.sahar.org.il/ דירבאלאק לעשות שטויות...יש לך מישפחה...לפחות בשבילם

06/12/2002 | 20:24 | מאת: יפעת

דניאל, הצטערתי מאוד לשמוע על מצבך אבל אני לא חושבת שהתאבדות זה הפיתרון! התאבדות זה משהו שהאדם שמעוניין לבצע את הדבר הזה בעצם חושב רק על עצמו ועל זה שהוא יימנע מעצמו את הסבל שעובר עליו. אבל עליך לחשוב גם על בני משפחתך! זה נכון שהם יקבלו קצבת שארים וביטוחי חיים אבל אתה עצמך תחסר להם. כסף לא שווה כלום בחיים! אבל אתה כן שווה. אתה בעל ערך בעיניי המשפחה שלך. לפי דעתי אסור לך להתייאש, גם למענך וגם למען המשפחה שלך. אתה עדיין יכול לעבור שיקום וגם אם זה לא יעזור תוכל למצוא לך עבודה במקום אחר במשרה חלקית שתתאים יותר למצבך הנוכחי. יש לך הרבה אלטרנטיבות אחרות, אל תבחר בקלה ביותר, כי היא לא כ"כ קלה אם חושבים על זה לעומק. אני בטוחה שהעובדה שהיום אתה לא מתפקד כמו פעם ולא פעיל כמו בעבר מפריעה לך מאוד, אבל אתה לא צריך להרגיש כמו "סמרטוט". אם תקבל טיפול תרגיש יותר טוב עם עצמך, יהיו לך יותר כוחות נפשיים, תקבל את החיים יותר בקלות. כתבת שאתה לא מסוגל להתמודד עם האפשרות שמשפחתך תיחשף לדעיכתך. לפי דעתך זה שהם יחשפו למותך יותר טוב?! בשבילם בטוח שלא. אמרת שאתה לא רוצה לבצע את המעשה הנורא הזה ע"י ירייה או משהו אחר לא נעים בגלל שאתה חושב על משפחתך שתצטרך לבוא ולזהות את הגופה. אתה חושב שזה באמת ישנה להם איך תיראה הגופה שלך??? הדרך שבה תבצע את ההתאבדות לא תשנה להם בכלל! המוות שלך עצמו ישנה להם. זה שתהיה חסר להם - ישנה להם! אל תהיה כ"כ בטוח שאישתך תסתדר. יהיה לה קשה בלעדיך וכך גם לילדיך! אולי אין באפשרותך לסייע לילדים שלך בגלל המוגבלות הפיזית שיש לך, אבל הם לא צריכים אבא שיהיה רק נייד פיזית, אלא אבא שיתמוך בהם, שיהיה לצידם בטוב וברע - ימי הולדת, חבר/ה ראשון/ה, סיום לימודי התיכון, גיוס לצבא, חתונה, ברית/ה וכו'... אתה באמת רוצה לפספס את כל זה??? הם ירצו שתהיה לצידם גם בתקופות הפחות טובות שיהיו להם בחיים. תלמד אותם שאסור להתייאש! אני בטוחה במיליון אחוזים שהם ירצו שתהיה לצידם, שתתגאה בהם, שתעזור להם, שתקשיב להם - נכון שאת כל זה הם יוכלו לקבל גם מאשתך וגם משאר האנשים סביבם, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. אבא זה אבא. אין תחליף להורים! וכל עוד האפשרות של לחיות או למות היא בידך, אל תיתן להם לסבול! גם עכשיו יכולים להיות לך חיים יפים ושלווים אם רק תבחר בהם! תקבל טיפול, תנסה להתמודד עם הקשיים - אל תישבר! וחוץ מזה, כל אחד עובר תקופה פחות טובה בחיים וזה לא אומר שצריך להישבר ולהרים ידיים. אז מה עם לא היה לך חשק לקיים יחסי מין?! אני בטוחה שאשתך מבינה אותך. אולי תתחיל גם לשתף אותה במה שעובר עליך ותראה שהיא מבינה אותך יותר ממה שאתה מתאר לעצמך. אולי זה גם יעזור לך עם המשבר שלך וגם עם הקשר שלך עם אישתך. "מה הם צריכים אבא נכה על הכתפיים?" אתה שואל - אני בטוחה שעד שהפכת להיות נכה, עזרת להם ותמכת בהם אז מן הסתם הם יעשו את זה עכשיו בשבילך. עדיף שיהיה אבא נכה מאשר להיות בלי אבא. תהיה בטוח בזה! אם אתה לא מרחם על עצמך ובוחר במוות אז לפחות תרחם על אישתך ועל הילדים שלך שיצטרכו לחיות בלעדיך. אני מדברת אליך מתוך ניסיון - אבא שלי נפטר כשהייתי בת 9 וככל שעובר הזמן זה רק נהיה קשה יותר - אומרים שהזמן מרפה. אבל זה בכלל לא נכון. אמא שלי מנסה להשלים לנו את החסר כדי שלא נרגיש שחסר לנו משהו, אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר. לכן אני מבקשת ממך שתחשוב היטב לפני שאתה מעשה פזיז שאין ממנו דרך חזרה. אתה חזק הרבה יותר ממה שאתה חושב. כל מה שאתה צריך לעשות בסה"כ זה להרים טלפון ולקבוע לך תור אצל פסיכולוג. וכן תחסוך לעצמך ולמשפחה שלך סבל נוראי. אתה תראה שאחרי כמה מפגשים כבר תרגיש יותר טוב ותרגיש הקלה. תהיה חזק!!!

06/12/2002 | 20:53 | מאת: מור

דניאל היקר, מי יתן ותמיד תרגיש אהוב מי יתן ותמצא שלווה ומרגוע בעולמנו זה,גם אם אינך מבין תמיד את המתרחש בו. מי יתן והכאב שידעת והלבטים בהם התנסית יתנו לך כוח להלך בנתבי החייםולהתמודד עם כל מצב חדש באומץ ובאמונה. זכור תמיד את אלה אשר אהבתם ואהדתם עומדות לרשותך כל העת,גם כאשר אתה מרגיש בודד עד מאוד. מי יתן ותגלה את הטוב שבבני האדם במידה מספקת כדי להאמין בעולם של שלום.מי יתן ומלה טובה, מגע מעודד וחיוך ידידותי יוענקו לך בכל יום מחייך, ותעתיק אותם לאחרים כפי שאתה מקבלם. זכור את השמש הזורחת גם כאשר הסערה נראית כאילו לעולם לא תגמר.למד אהבה לאלה המכירים אך שנאה,ותן לאהבה לחבק אותך כשאתה נפגש עם העולם.מי יתן והחכמה אשר למדת מהאנשים שאתה מעריך תהיה לחלק ממך,גם אם הקשרים לא הדוקים כפי שציפית. התוכן של הקשר חשוב יותר מאשר צורתו.מי יתן ולא תשקע יתר על המידה בחומרנות,אלה תתן חשיבות רבה לטוב שבלבבך.בכל יום מצא זמן כדי לשים לב ליופי ולאהבה שבעולם סביבך. הבן כי לכל אדם יש אינספור איכויות, אך כל אחד מאתנו בא לידי ביטוי בדרכו שלו. מה שאתה חש שחסר לך באחד,יכול להופיע עבורך באחר כפל כפליים. מה שאתה חש כאילו אתה מחסיר כעת,יכול להופיע לפניך בעוצמה רבה בעתיד. מי יתן ותראה את עתידך מלא סיכויים ואפשרויות. למד לראות כל דבר כהתנסות בעלת ערך. מי יתן ויהיה לך כוח פנימי לקבוע בעצמך את ערכך המלא,ולא להיות תלוי בשיפוט של אחרים לגבי כשרונותיך. מי יתן ובאמת תרגיש אהוב לכל אורך חייך, אמן סלה! באהבה מור.

06/12/2002 | 22:36 | מאת: חברי היקרים !!!!!

תודה....תודה...תודה... תודה על התמיכה, על ההכוונה על המילים הטובות, על האנושיות הפשוטה והישירה. רגשתם אותי...רגשתם אותי עד דמעות. שאלוהים יברך אותכם, אתם נשמות טובות. לרגע חשתי את אהבת האדם שבכם . כמה טוב לפגוש אנשים טובים בעולם הציני והאכזרי בו אנחנו חיים. קשה לי לראות איזהשהו אופק, אבל אשתדל. באמת אולי בשביל המשפחה שווה לשרוד. אבל מה.. נתתם לי תקווה מזמן לא פגשתי אכפתיות ואנושיות ואהבת חינם כפי שהענקתם לי. ואולי בשביל התקווה שישנם עוד אנשים כמוכם בעולם אכן שווה לחיות. היתם לי כאור בקשה המנהרה. שוב תודה דניאל

06/12/2002 | 23:49 | מאת: נירה

דניאל היי אתה יודע כמה פעמים אנשים חושבים שכדאי לגמור עים החיים במהלך חייהם ???הרבה אבל אז הם נזכרים שיש כל כך הרבה יופי ושמחה ואהבה והם עושים החלטה נכונה ונשארים . אני חושבת שהילדים שלך יכעסו עליך כול ימיי חייהם עים תעיז לצאת להם מהחיים אני לא יודעת עים יש לך בנים או בנות אבל תחשוב על זה שהילד שלך לא יוכל לבוא ולהראות לך שהוא סיים את הלימודים תחשוב איך הוא ירגיש ללכת לבק"ום לבד ולדעת שאמא שלו נשארת לבד בבית תחשוב איך הילדה שלך תרגיש מתחת לחופה כשאבא שלה איננו תחשוב כמה אושר יהיה לך כשישאירו לך ולאישתך את הנכדים לשבת ותחשוב איזה דמעות ענקיות יהיו לך בעניים כשהנכד שלך לא ירצה ללכת הביתה תחשוב על כול היופי והאושר שמחכה לך בחיים למה להפסיד את כול זה????? למה לעשות רע לילדים????? הם כול כך זקוקים לך וכול כך אוהבים אותך ואני בטוחה בזה תבחר בחיים אח שלי תבחר בחיים יש המון נכים במדינה שהם גאווה למדינה ולמשפחה שלהם הם גאווה אני בטוחה שתמצא את הדרך הנכונה ואת הנתיב אל האושר תפיק את המירב דניאל אבל תבחר בחיים נירה