הכל מרגש וגם הכל סתמי

היי אני מתמודדת עם מלחמה פנימית קבועה בין הרצון לבנות חיים מאוזנים של בית קבוע, עבודה, חברים, תחביבים וכו' ליצור איזשהו בסיס ומצד שני יש בי רצון עז לחוות חוויות יוצאות דופן, לריגושים, לנסוע לחו"ל ולהכיר תרבויות ואנשים, לחוות מקומות אחרים, להתנסות בשונה, לפרוץ גבולות. אני מתקשה לשמור על מקומות עבודה, אני תמיד נכנסת לעבודה חדשה עם "תוכנית מילוט" ותמיד רואה בעבודה משהו זמני, שמשעמם אותי אחרי זמן לא רב. וזה לא שכרגע השתחררתי מהצבא! כבר עברתי דברים, למדתי ואז למדתי משהו אחר ואז שיניתי שוב את דעתי לגבי מה שאני רוצה לעשות.. אני יכולה להתלהב מאיזה רעיון בטירוף ולחשוב שזהו שמצאתי! ולהתחיל לחפש דרך לממש אותו ואז כעבור זמן לא רב, ההתלהבות נעלמת ואני לא מבינה על מה כל המהומה. אני מוצאת את עצמי תקועה במקום, לא מתקדמת כי תמיד אני עוצרת את עצמי . באופן כללי אני מתקשה לקבל החלטות.. מרגישה שאני רוצה הכל ורגע אחרי מרגישה שאני לא רוצה כלום! אנשים אומרים לי שאני בן אדם לא צפוי וזה משמח אותי, למרות שאני מרגישה שהכל אצלי צפוי מידי וחסר מעוף. בכלל, לרגע אני "רואה את האור" מתמלאת השראה ותקווה, רוצה להתנסות ולחיות ואז רגע אחרי אני רואה את השחור, הכל הופך לסתמי, חסר משמעות, בשביל מה להתאמץ, ואיך יוצאים מכאן? האם יש קשר בין צורה זו של התנהלות למחלת המאניה דיפרסיה שהפכה לחלק ממי שאני??תודה, שלי

לשלי לא הייתי ממהר לאבחן מאניה דפרסיה כי לכך יש צורך בניתונים רבים נוספים. אבל אם אסתכל על הקצת שמסרת נראה שיש קונפליקט או יחס דו-ערכי לתפיסה שלך את עצמך. אם מדובר על מידה סבירה אז זה בסדר, לכולנו יש התלבטויות ויחסים מורכבים, אם המצב קיצוני מדי אז כדאי לחשוב על שיחות=פסיכותרפיה כדי לחשוב ולראות מה מתאים לך ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

הייתי מציע לך לקרוא גם על borderline personality disorder