חרדה אצל אחותי

אחותי בת 25, לאחרונה חל אצלה תהליך של פיתןח חרדה אובססיבית: היא סבלה מהפרעות שינה, החלה לקחת כדורים (ואבן), לאחר כחודשיים מאז הפסיקה עם הכדורים התפתחו תופעות של לחץ בחזה וכאבי בטן, כשהתברר שכל אותה עת היא שמרב בסוד כי נטלה באחד הלילות 5 כדורים ברצף, ופחדה לספר לנו. עכשיו היא פיתחה חרדה מאותם כדורים, מכתובת קעקע שפעם עשתה (אולי הזדהמה) ומשמועות על אנשים שיכולים להרע לנו-בני משפחתה. כעת היא היתה רוצה שאף אחד מאיתנו לא יצא החוצה וישאר בבית. בקושי רב שכנענו אותה לראות פסיכיאטר, והוא רשם לה רסיטל - היא נוטלת את התרופה כבר שבוע וחצי וידוע לנו שעלינו לחכות כ-3 שבועות, אך בינתיים היא לא ישנה ומדברת כל הזמן על פחדיה (בעבר היא נטתה לשתוק). כמו כן היא מאשימה את עצמה על הסבל שהיא גורמת למשפחה. אנו מנסים לתמוך כמה שאפשר - אך האם יש סיכוי לשיפור במצבה? האם יש סיכוי שהיא מפתחת סכיזופרניה או פראנויה? מה ניתן לעשות בינתיים? היא רק סוגרת עצמה בבית כל הזמן ואני מנסה לשכנעה להעסיק את עצמה ע"י ריקמה, טלויזיה כו' אך נראה שהיא תשושה ביותר. אנא השיבו לי, תודה - האחות המודאגת.

לשרונה שלום, הצטערתי לשמוע את אשר כתבת, ובאמת את מגלה הרבה מאוד איכפתיות וגם ידע. הדברים שכתבת הם נכונים וגם החרדות שלך לצערי יש להן מקום. הדברים די קיצוניים לחרדה ולכן גם לפי הגיל יש לחשוש ממחלה יותר קשה ולכן חשוב מאוד הקשר עם הפסיכיאטר. לפעמים כדאי לבקר שוב את הפסיכיאטר גם כדי שיבצע בדיקה והערכת מצב וגם כדי שיעודד. גם אחותך נזקקת להרבה מאוד סבלנות ותמיכה שאתם משתדלים וגם נותנים הרבה. המצב לא קל אבל עם הרסיטל הוא ישתפר. כמובן שהדבר לוקח זמן כמו שכתבת ואין ברירה וצריך לחכות. עד אז אפשר להשתמש בכדורי ההרגעה וגם חשוב מאוד שתישן מספיק ולכן אפשר להעזר בכדורי שינה. במידה ויש לך שאלות נוספות אשמח לעזור שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, תודה על תשובתך. אני מדברת עם אחותי מדי יום (היא מתקשרת באובססיביות) ומנסה לקרוא על הסימפטומים מהם היא סובלת ולבצע נסיון נואש לקשרם לכל מיני מחלות. האם תוכל להסביר לי על ה-OCD ? מה סיכויי ההחלמה מכך? חשוב לי לציין שאחותי מבינה כי מחשבותיה לא הגיוניות - הן לא נותנות לה מנוח אך היא מאוד מנסה להעסיק את עצמה ומבקשת לראות את כולנו. היא מביעה גם הרבה יותר רגשות ואף החלה לתקשר עם אבינו, לאחר 20 שנה בהן הם חיו באותו בית ולא החליפו מילה. האם באיזשהו אופן אירוני הדבר יכול לרמז על שיפור ותחילת דרך חדשה, ולוא דווקא התפתחות של מחלת נפש קשה? מקווה לקבל תשובתך (ולהתעודד מעט...) שרונה.