למיטל
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
א- תודה על ההתענינות ב- לגבי תרופות אז גם הפסיכולוגית לא ממליצה ג- עברו 11 חודש מאז הפיגוע וכמה חודשים מהגירושין ד- לגבי הליכה לפסיכאיטר טוב הרי בשביל זה שלחתי לכאן באנונימיות אני די נירתע מהסתיגמה וכו' ( אני לא רוצה להרגיש שאני נכשל בהתמודדות -זה מעין הודאה בכישלון) יום טוב ד
לדן אכן חשוב איזו שאלה אתה שואל. אם השאלה היא : האם אני חייב לקבל תרופות, כנראה שהתשובה תהיה שאינך חייב. אם השאלה היא: האם תרופות עשויות להקל עלי, התשובה עשויה להיות כן. "במקרים פשוטים" כפי שהדברים נשמעים אצלך גם רופא המשפחה עשוי לטפל עם התרופות הנכונות, כך שאולי תוכל "לחסוך" את הפניה לפסיכיאטר. בנוסף, מה לגבי שיחות-פסיכותרפיה? שבת שלום דר' גיורא הידש
לדן מבינה את הדילמה שבך , גם אני לפני שהתחלתי את הטיפול התרופתי , נחבטתי בעניין האם אני בעצם חלשה ? האם אני לא יכולה לעשות זאת לבד? האם בעצם נכשלתי? אז קודם כל גם אם אתה נוטל תרופה ,רוב העניין זה העשייה שלך בינך לבין עצמך , התרופות , לדעתי , הן כלי להתמודד עם הדברים , זוהי לא תרופת פלא . ואם הזמן אנחנו לומדים לקבל את עצמנו כפי שאנחנו , זקוקים לעיתים לעזרה כי קשה לבד , ולא זה לא נורא וזה לא כישלון. זוהי דרך התמודדות שלך. וזה בסדר. אנחנו בני אדם. אפשר לקבל כדורים גם דרך רופא משפחה, ההמלצה שלי פסכיאטר. רק טוב , וברכת שנה מבורכת לך ולבנך , מיטל
לדן אכן חשוב איזו שאלה אתה שואל. אם השאלה היא : האם אני חייב לקבל תרופות, כנראה שהתשובה תהיה שאינך חייב. אם השאלה היא: האם תרופות עשויות להקל עלי, התשובה עשויה להיות כן. "במקרים פשוטים" כפי שהדברים נשמעים אצלך גם רופא המשפחה עשוי לטפל עם התרופות הנכונות, כך שאולי תוכל "לחסוך" את הפניה לפסיכיאטר. בנוסף, מה לגבי שיחות-פסיכותרפיה? שבת שלום דר' גיורא הידש
