גבי היעדר אחריות

גיורא שלום רב, לגבי שאלתך: האם אני מאמינה שישנם מצבים בהם פשע אלים או מעשה אלימות נעשים כתוצאה ממצב נפשי ... או שמא זוהי 'המצאה' של פסיכיאטרים לדעתי מצבים כאלו קיימים. אך בדומה לתסמונות גנטיות נדירות ( ישנן תסמונות גנטיות נדירות אשר רק 40 אנשים בכל העולם לוקים בהם) המקרים האלו נדירים ביותר ודורשים התייחסות משפטית-טיפולית רגישה ולא סיטונאית. במצב דהיום ( הנני מכירה את כל פסקי הדין שנתנו בנושא) אנשים מאובחנים בצורה סיטונאית כ'הנ"ל מסכן את עצמו ואת זולתו על רקע מחלתו' בצורה מאד פשטנית ולא אמפירית ושטחית. המצב הזה קיים בצורות נדירות, הוא דורש התייחסות רגישה, מכובדת, ופתוחה, ולא את הגישה הסיטונאית בה פסיכיאטר מחוזי שאינו רואה את האדם הנידון, כותב על סמך שעת שיחה עם צד שלישי כי "הנ"ל חולה ועלול לסכן את עצמו ואת זולתו". הופכים תופעה נדירה שצריך פתיחות אינטלקטואלית וחשיבה אמפירית בכדי להתייחס אליה למשהו כמעט תעשייתי. לגבי מה שיש להיעשות בנידון : התשובה היא מורכבת מאד וקשה לדון בזה בקצרה. בברכה, ומקווה שעניתי על השאלה ה'מרכזית' , ענבל נ.ב. עניתי תשובות על שאלות קודמות שנדחקו 3 דפים אחורה הנה הן : http://www.doctors.co.il/forums/list.php?f=385&t=43281&a=2 בברכה, ענבל

תודה ענבל, קראתי את כל תשובותיך והתייחסתי, אני רואה שהמשותף רב מהשוני. אני אקשה מעט עליך בשאלה שהיא קשה לי וגם אני מתלבט בה רבות בכל מקרה. חשוב לי לשמוע מה דעתך. כאשר יש אלימות או סכנה חד משמעית השאלות והתשובות יותר קלות. אבל ישנם מקרים בהם אדם סובל מפעילות יתר - מאניה. יש לו מצב רוח טוב, הוא מרגיש שהוא "גדול" ועשיר לפעמים אפילו חושב שיביא את השלום, אבל בהחלט אין אלימות או סכנה לו או לאחרים. בנוסף, הוא מבזבז כספים, מדובר באדם בסביבות ה-50 עם חסכונות, הוא תורם לאגודות צדקה שאף פעם לא השתייך אליהן, נותן את הכסף לעניים, קונה מוצרים שאין בהם צורך, כאשר ברור מאוד שכאשר מצבו הנפשי ישתנה הוא יצטער על הקניות, מוכר את המכונית המשפחתית והכסף "נעלם" למטרות צדקה וכמעט ומוכר את הבית. בקיצור מרושש את המשפחה והילדים ואפילו נכנס לחובות. מצבו הנפשי מוגדר כפסיכוטי (בדוגמא). לפי החוק כיום אין מקום לעצור את מעשיו והוא רשאי ויכול להמשיך בכך, מה את חושבת על כך? דר' גיורא הידש

לו הייתי אמא לילד בן שלוש והילד שלי היה שולח ידיים לפתחי חשמל. הייתי סוגרת את פתחי החשמל או מאשפזת את הילד שלי במוסד לילדים עם פוטנציאל למסוכנות עצמית? לו היה לי ילד עם נטייה לשלוח ידיים לסירים רותחים האם הייתי מסלקת מביתי את הסירים הרותחים או שמא הייתי מאשפזת את הילד שלי במקום מאד מדכא שבו מסממים אותו המיועד לילדים חסרי זהירות? אני חושבת שהמשל הובן במלואו. לפני כמה שבועות, בהנהלה הישנה של הפורום, דובר על אדם שנושא אקדח ומדבר על דכאון ומזכיר רצון למות. מכיוון שהשאלה הגיעה לידיעתי ( לעיתים מביאים לפורום שלי קישורים מ'דוקטורס') עניתי לבחורה, שהייתה ידידתו ודאגה לו : אם יש פעולה מסוכנת שבה מעורבים אדם שקצת 'איבד כיוון' וכלי שבאמצעותו הוא מגלם את מסוכנותו ( אקדח, או במקרה הזה כסף) יש לקחת את הכלי ולא את הבנאדם!!! יש להחרים את הכלי ולא את הבנאדם!! במקרה הזה הצעתי לידידה שתקח במרמה את האקדח מן האדם. כלומר --> האינסטינקט הראשוני שלי היה לאמר לאותה בחורה : דאגי להוציא את האקדח מידי האדם, לא את האדם מן החברה. לקחת את האקדח ולא את האדם. כנ"ל במקרה של הכספים: למנות לו אופוטרופוס: לקחת את הכסף מידיו לעובד סוציאלי או מעין זה, אך לא לקחת את הבן-אדם ( לבית משוגעים)

הנקודה שאתה מעלה זה רצונם של הרופאים לעזור לאדם אשר כתוצאה מחוסר איזון כימי ביולוגי במוח עושה פעולות שהוא יצטער עלהם בעתיד. נקודת המוצא של המערכת הפסיכיאטרית היא הנקודה הרפואית. אבל הרצון הזה כרוך בשלילת חירות של אדם אחר ובביצוע בכפיה של פעולות רפואיות בגופו. מתי ואיך מותר לשלול זכויות אזרח מאדם וחירות של אדם ? במדינות המערביות נהוג כי במיקרים פלילים נוהגים בזהירות רבה מאד ולא נשללת חירותו של אדם עד שמוכחת אשמתו. גם אז ישנם טעויות רבות. שמדובר על שלילת חירות של אדם מדובר על משהו שהוא מעבר לעניין רפואי. מדובר בזכויות אדם במדינה דמוקרטית ומהו ההליך שבו אפשר לשלול חירות של אדם. לדעתי לא משנה הגורם - פלילי או רפואי - התוצאה היא אותה תוצאה של שלילת חירות. על כן ההליך במקרה הרפואי חייב להיות באותה רמת זהירות כמו במיקרה הפלילי. יתרה מזו מאחר וההליך הרפואי כולל פלישה לגופו של האזרח הוא אמור להיות דקדקני יותר ממגוון רחב של סיבות. בפועל, יש כמות כל כך גדולה של פסיקות מבתי המשפט בישראל, שבהם אמירות מאד קשות על הזילות שבה נשללת חירות של אנשים ועל כך שהמערכת הפסיכיאטרית איננה מקיימת את החוק ועושה ככל העולה על רוחה. אז בצער רב, התשובה לשאלה שלך שאי אפשר לעצור אותו מלהזיק לעצמו אלא אם כן יתקיים הליך מאד דקדקני. ישנם אנשים שמעשנים, והם יצטערו על כך בעתיד וחלק מהם גם ישלם בחייהם על זה אבל אי אפשא לעצור אותם (בטוח שיש פסיכאטרים שמעשנים ). לצערינו, הרבה פעמים גם אי אפשר לעצור עבריניים ממש המצהירים על הכוונות שלהם להזיק לאחרים ולא רק לעצמם. זהו רק קצה קצהו של הקרחון וממש לא ניכנסתי לשאלות רבות אחרות. לסיום אני רוצה לשאול אותך האם הפסיכיאטרים מכירים בכלל באפשרות של נזק כתוצאה מאישפוז הנכפה על אדם ?