האבחנה הפסיכיאטרית ככלי ביזוי

שלום גיורא, בהמשך לדיון אודות 'פסיכיאטרייה ואתיקה'. הפסיכיאטרייה , בהיותה ענף ברפואה, משתמשת בדיאגנוזה ככלי אבחנה בסיסי. אולם להבדיל מכל דיאגנוזה בכל תחום אחר, לאבחנה הפסיכיאטרית ישנו קונטקס חברתי שאי אפשר להתעלם ממנו. אני אציג כאן שתי גישות לגבי אבחנות פסיכיאטריות , ולסיכום אציג את ה'הבדל' בין שתי הגישות , וממה הוא נובע. אתר קולות של דני דורי. אנשים רבים באתר מתארים כיצד האבחנה עזרה להם , בכך שהגדירה את כל אותם גורמים לא רצויים בחייהם , שהיו חסרי אונים מול ההתמודדות איתם, בשם , וכך עצם ההגדרה ,לקרוא ל'דבר הזה' בשם הוציאה את האימה והבלבול בהתמודדות עם מחלה/הפרעה נפשית ונתנה לזה שם, כלומר , נקודת 'תקיפת' הבעייה. כמו כן הוצגה בפורום שלי באחד הדיונים גישה 'בעד' האבחנה: ברגע שאתה מקבל אבחון אתה מבין שכל אותם דברים 'רעים' : אינם אתה : הם המחלה. וכך אתה משתחרר מדימוי ה'רע' ( למשל אם אתה סובל מדיכאון אינך 'עצלן' 'קפריזאי' 'מתלונן' וכו אלא באמת סובל מבעיה). אבחון :על פי אותה גישה שמוצגת תדירות ב'קולות' והושמעה גם בדיונים בפורום שלי הוא כלי לצמצם את אותם אלמנטים 'רעים' ו'מציקים' בחיים שלך לשם, להבין שהם לא אתה, הם משהו נפרד, אתה לא אשם , ובגלל שיש לזה שם, כנראה שגם יש משהו שירפא את זה, או לפחות -> אם מישהו קרא לזה בשם אולי יש איזה רבע דרך, אם לא שלושת רבעי דרך או דרך שלמה, להתמודד עם זה. האבחנה, איפה: היא כלי שליטה בחיים שלי, כלי סיוע, כלי שעוזר לי להשתחרר מרגשי האשמה. ====== עד כאן גישה אחת. ===== האבחנה ככלי ביזוי ===== כמי שפעילה בתחום זכויות האדם בתחום הכפייה הפסיכיאטרית נוכחתי בכמה מאפיינים באבחנות פסיכיאטריות אשר מתבצעות עבור אנשים שאושפזו בכפייה : 1.שימוש בתיאורים מילוליים משפילים ומבזים . 2.הצגת התנגדותו של אדם להפרת הזכויות שנעשית בו כ"הוכחה" לכך שהוא חולה. 3.כלי לשליטה בהגדרת המצב --> המפגש הראשוני של מאושפז עם חדר מיון של בית חולים פסיכיאטרי אליו הוא מובא בכפייה הוא מצב משפיל ומבזה, שיש בו הפשטה של האדם מזכויותיו וזהותו "כשנכנסתי בפעם הראשונה וראיתי את השלט 'בית חולים פסיכיאטרי' , הרגשתי שמרגע זה והלאה איני שייכת יותר לחברה האנושית. אני תמהה כמה אנשים שהתאשפזו מרגישים כמוני. " ( מתוך עדות שהופיע במאמר באתר קולות) אולם האבחנה הפסיכיאטרית שקובעת כמעט אוטומטית שכל טענה ומענה של המאושפז על הפרת זכויותיו הוא "דמיון" או "פארנויה" או "חוסר תובנה למצב" או "הנ"ל ככה וככה" ( כלומר זכאי לנו נו נו מבחינת סנקציות פסיכיאטריות ) -->חורגת מן הסמכות שנתנה לה של דיאגנוזה רפואית פשוטה ומשמשת כלי לשליטה של אדם אחד ( הרופא) באדם אחר ( המאושפז) בסיטואציה. בד"כ בין שני אנשים הנדברים בגובה העיניים יש הבדלי מעמדות, אולם לאף אדם מבין השניים אין 'כלי' לשלול את האמת של זולתו בצורה כל כך אוטומטית וגורפת כמו בין רופא שיש לו סמכות כפייה למאושפז. 4.כלי לשליטה באמת. אחת מן העובדות הידועות היא : שרבים המאושפזים בכפייה המובאים לחדר מיון כתוצאה מחצאי עובדות, עובדות מוצאות מהקשרן ועובדות שקריות. לעומת זאת : מאושפזים רבים מתלוננים על אלימות שהופנתה כלפיהם אולם טענותיהם מוצגות כ"סמפטום" ל"מחלה" : שימו לב איזו שליטה יש כאן באמת ובשקר ( תוך חריגה מסמכות רפואית מוגבלת הופך הרופא לאלוהי האמת והשקר) : התלונות שהועלו נגד המאושפז , שמחקרים רבים הוכחיו כי הן שקריות, הן "אמת מוחלטת", ואילו תלונותיו של המאושפז על יחס גרוע נגדו, לעיתים אלימות מינית או פיזית הן "שקר מוחלט" שנובע משגעו הפנימי של המאושפז . ***האם לרופאים, במסגרת אבחנה רפואית, אף שהיא נוגעת למוח, קרי, תחום שקרוב למהותו של האדם, ישנה הזכות להיות 'אלוהי האמת והשקר'? האם זה אתי?*** 5.כלי ביזוי. בעוד שיש חוק במדינה האוסר להציג את המדינה בצורה מבזה ( חוק איסור המרדה אוסר על כל נאום או טקסט המוצג בפומבי והגורם לאחרים לחוש בוז ושנאה למדינה ) וחוקי צנעת הפרט וכבוד האדם למיניהם אוסרים על הצגת צילום אדם בפומבי באופן שמשפיל אותו ( על סמך חוק זה תבעה אישה את עיתון 'הארץ' : אלכס ליבק הציג אותה בצורה משפילה: היא אישה מאד שמנה ויש לה כלב מאד קטן. בצילומו הדגיש אלכס ליבק את שומניה וגדלות-מידותיה הפיזיות לעומת קטנות הכלב ) : התצלום של האישה מעיתון 'הארץ' שעליו נתבע אלכס ליבק גורם לכל המסתכל מן הצד לצחוק על אישה זו : אולם אבחנות פסיכיאטריות רבות מוציאות עובדות מהקשרן , למשל מתארות תגובה של המאושפז בצורה נלעגת מבזה ומביכה ללא תיאור המעשה : המסתכל מן הצד היה חושב שמדובר בליצן בקרקס או למשוגע במובן הקלאסי הסטראוטיפי של המילה : מישהו שכל היום עושה קולות או מזיל ריר. האם זה אתי להשתמש בתיאורים משפילים כלפי הזולת? ( ולהסתתר מאחורי ה'רפואה'?) 5.הסתמכות על תשתית עובדתית שקרית. רבים מובאים לאשפוז בכפייה בשל תשתית עובדתית שקרית. האם אין בנמצא אתיקה נגד אבחנה חורצת גורלות המסתמכת ונשענת אך ורק על תשתית עובדתית שקרית? ( זה כמו לאבחן אדם כחולה בסרטן כאשר למעשה הממצאים כמו בדיקות דם זוייפו) 6.הזנת הדימו של חולה נפש "אלים" "מתפרץ" "לא צפוי" על ידי תיאור תגובותיו של אדם ללא האירועים, לפעמים אירועי אלימות שהופנו כלפיו, שקדמו לתגובותיו. כך למשל : אדם 'הפך שולחן' אחרי שבעסקת רמייה סוחר גנב ממנו שלושים אלף שקלים ( לדוגמא) . האבחנה הפסיכיאטרית תתעלם בדרך כלל מן האירוע שגרם לתגובה ה'נסערת' ותתאר : "הנ"ל מתפרץ בצעקות והופך שולחנות" . תיאור תגובות ללא האירועים שקדמו להם הוא מגמתי ומזין סטראוטיפ--> כל המסתכל מן הצד על אבחנות פסיכיאטריות של מאושפזים בכפייה היה חושב שהאנשים שהם נשואי האבחנה עומדים בריק, בעולם ריק ללא אנשים ואירועים, "פתאום" נתקף בהם השגעון הפנימי, מבעבע בתוכם וגורם להם 'להרים שולחן' ( לעומת "כל האנשים הרגילים" אשר 'מרימים שולחן' רק בתגובה למשהו ****ואז אנחנו יכולים להתווכח על מידת האסרטיביות/אגרסיביות/חמומות מוח שלהם אבל לא לטעון שהם אינם שפויים כי עשו זאת בתגובה למשהו ) 7.הצגת האדם כאובייקט. בעוד אבחנה מכל תחום רפואי 'גופני' משאירה את מהות האדם לעצמו , ומתעסקת רק ברגל/ריאה/לב/אוזן/אף/גרון/ שיניים של האדם- כלומר באיבר גוך של האדם, רק האבחנה הפסיכיאטרית מתעסקת באדם עצמו, והופכת אותו לאובייקט רפואי. *****מהות האדם נהפכת לאובייקט רפואי!***** האם הפיכת רוח האדם, מהותו, ל'אובייקט רפואי' , משהו שמשפיל את צלם האדם ( האדם אינו אובייקט: יש לו אובייקטים: אף אוזן גרון רגל יד לב כליה מעיים וכו' אבל הוא עצמו מהותו ורוחו ***אינם*** אובייקט רפואי) הינה אתית? פסק דין שהתייחס בעבר להטרדה מינית עסק בדיוק בסוגייה זו : השופט קבע שהצעה מינית כשלעצמה הינה לגיטימית אולם כשהיא נאמרת בקונטקסט ובצורה שמציגה את האישה כאובייקט מיני ולא כבת אדם-> או אז היא הטרדה. כלומר : פסיכיאטרים העוסקים בכפייה עושים לאדם מה שהמטריד מינית עושה: ממצבים אותו מילולית כ'אובייקט' רפואי ולא כאדם בפני עצמו. 8.דרישה מובלעת לצייתנות - האבחנה הפסיכיאטרית של המאושפז בכפייה מכילה בתוכה ציפייה מרומזת מן המאושפז בכפייה שיהיה כנוע, צייתן , ו"משתף פעולה" וכך למשל מאושפז העומד על זכויותיו ומסרב לשתף פעולה ( מן הסתם כי ננקטת נגדו הפרת זכויות אדם ובדרך כלל לא משתפים פעולה עם גנב שבא לביתך, אנס המתנפל עליך ברחוב או כל מי שמפר את זכויות האדם שלך בדרך זו או אחרת) נחשב ל"ילד רע" וזוכה ל"נו נו נו" בדמות אבחנה פסיכיאטרית. כל האלמנטים הללו ( 8 במספר או בעצם שבעה : 1 ו 5 אומרים דבר דומה) הם אלמנטים שקיימים בדיאגנוסה הפסיכיאטרית שמהווים כלי לשליטה במאושפז, הנצחת מעמדו הנמוך ( למשל הצגתו באור מלעיג או ציפיה מרומזת ממנו להיות "צייתן" וכינויו בכינוי "ילד רע" אם אינו ציתן { "אינו משתף פעולה"}) כלי להכחשת אלימות שנעשית נגדו והצדקת הפרת זכויות אדם שנעשית נגדו, שלילת האמת שלו ומתן שליטה טוטאלית לפסיכיאטר בהגדרת המצב תוך שלילת זכות הדיבור של המאושפז. ההאבחנה כאן משתמשת במילים, תיאורים, הגדרת מצב ורמיזה של מה אמת ומה לא אמת, לשליטה כמעט טוטאלית במאושפז ובהגדרת המצב ככל שזה נוגע לו. ===== הצגתי כאן שני שימושים של אבחנה : אבחנה הבאה מרצונו של המאושפז, לבקשתו, ועוזרת לו להגדיר מילולית אלמנטים בחייו או באישיותו שמסבים לו סבל לכדי 'מחלה' או 'הפרעה' : זה פוטר את המטופל מנטל האשמה הכרוך בידיעה ש'איני מתפקד כמו כולם' 'לכן אולי אני עצלן': מנגד: אבחנה בכפייה היא כלי לשליטה והשפלה, ושלילת מעמדו של המאושפז כמי שיש לו זכות להשמיע קול או למחות ( כי כל מחאה שלו היא "הוכחה" שהוא "בעל מחשבות שוא כלפי רופאיו" "מחשבות יחס" "פארנויה" וכו' -> המחאה במקרה הטוב יכולה להתקל בביטול בבחינת 'זה משוגע' ובמקרה הרע: בהגברת מינון הסנקציות הפסיכיאטריות כי "הנ"ל לא מודע למצבו לכן עוד קשירה/זריקה /חודשיים אשפוז יביאו אותו ל"תובנה" למצבו) מה דעתך, גיורא : האם אבחנה מן הסוג השני הכולת ביזוי, הצגת המאושפז באופן נלעג ושלילת קולו כמו גם הכחשת אלימות שנעשתה נגדו היא 'כשרה' 'אתית' וכו'? כמדומני שאין מחלוקת שהאבחנה מן הסוג הראשון משרתת מטרה טובה. אשמח לחוות דעתך, בברכה, ענבל

לענבל שלום, לדעתי האבחנה חשובה רק מסיבה אחת, והסיבה היחידה היא לצרכי טיפול, כרופא אני מטפל=עוזר לאנשים. הבעיה בפסיכיאטרייה שלעתים עוזרים לאנשים בניגוד לרצונם כי הבעיה שלהם היא בחשיבה. האם לדעתך ישנם אנשים שבמצבים מסויימים אינם מסוגלים לדאוג לאינטרסים שלהם? בכלל בלי אבחנה ובלי מחלות ובלי כותרות, האם בכלל קיימת בעיה כזו? בקשר לסטיגמות אספר סיפור שממנו למדתי לקח עוד מהיותי רופא צעיר והוא עיצב במידה רבה את דעותי והתנהגותי. יום ראשון בבוקר, אני עדיין עייף מהשבת, אני מגיע למחלקה וכהרגלי מסתובב ושואל מה נשמע כדי להתעדכן על סוף השבוע. ניגש אלי חולה אשר בשבוע שעבר היה מאוד לא בעניינים ואומר לי שזכה בפרס ראשון בלוטו (אז זה עוד היה 13 ניחושים), וכפי שאת מנחשת הרפלקס הראשון היה ללכת למקומות הרעים-מה פתאום, השתגעת, אתה משוגע ולא יכול להיות,. אני לא יודע מדוע אבל נעצרתי לרגע ולא אמרתי את כל הדברים הצפויים וביקשתי ממנו לראות את הטופס. לשימחת כולנו הוא צדק וזכה בפרס הראשון בלוטו. לצערינו זה לא היה כל כך הרבה כסף מפני שבאותו השבוע רבים נחשו את כל התוצאות. בכל אופן חגגנו באותו היום. תודה שהזכרת לי את הסיפור. דרך אגב אם תהיי ממוקדת יותר אוכל גם לנהל יותר דו-שיח שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני חושב שזו טעות לחפש דבר אחד נכון ואין בילתו האמיתות הן בדרך כלל לא דבר אחד בלבד אפילו זכר ונקבה... את יודעת שבכל זכר יש מהנקבה ולהפך... [-: